[ליצירה]
רק כאשר ימחל לנו האלוק-ה אז נוכל באמת ללמוד איך למחול לאחרים ומכאן הדרך לעולם מושלם לא ארוכה..ובשביל שהוא ימחל נצטרך לתקן עצמינו בכל תחום שהוא..אני מאחל לך דרך צליחה במסע המחילה המיוחל הזה...=]
שבת שלום!!ותודה לך..
[ליצירה]
העולם כשהוא ריק מעצים דומה לאדם ללא גוף..אין בו יופי,כשלוקחים את היופי מאדם זה מונע כל אהבה אליו...וגם אדם נוטע עצים בכל יום וכך ממשיך את קיומו של העולם ושל חייו בכך שמותיר ילדים ונכדים שישמרו על המשך נטיעת העצים..."כי האדם עץ השדה..."
תודה...
[ליצירה]
וואו,כמה שאת צודקת!!תמיד צריך לזכור את המטרה שלשמה אנחנו הולכים בדרך שלנו,ולהזכר בה גם בדרך,כדי שתיתן לנו את הכח להמשיך..וככל שנלך יותר נדע שהמטרה שלנו יותר חשובה,וצריך להשקיע בשבילה המון כוחות!
זה הזכיר לי תמיד כשאני נוסע בדרכים אני מסתכל על איזה הר ואומר לעצמי,כמה קשה יהיה לטפס עליו ולהגיע סה"כ עד הפסגה?זה לא הרבה..אבל זו המון עבודה,וכמה שדברים נראים לנו פשוטים,הם צריכים המון השקעה..
כתיבה פשוטה ולעניין,ממש יפהיפה! =]
תודה לך!
[ליצירה]
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
יפהפה!!לכל אדם יש את המקום הזה,שרק בו הוא יכול להיות שמח באמת,להיות מאושר!אני מכיר את ההרשה הזאת של לרוץ ולרוץ כדי שיהיה לך טוב במקום אחר..
למרות שלברוח,לא תמיד יעשה לך טוב..לפעמים צריך לקום ולהתמודד עם הבעיות,ולשלוח אותם החוצה,במקום את עצמך..
וכמו שכתבת יפה,לחיות את החיים-זה הכי שמח שאפשר...
מקסים פשוט!תודהה...
[ליצירה]
אויש...=\ זה עצוב...כשהעצב מקדים אותך לכל מקום אליו תגיע-אתה לא תגיע רחוק...לפעמים צריך כמו "לתחמן" את העצב הזה..וככה לשכוח ממנו לעולם..ותתני לו לצאת רק כשצריך..כי עולם ללא עצב הוא לא עולם וכמו כן על החיים...תנסי לחייך למרות הכל..חיוך עצוב הוא הדבר הכי הכי נוגה בעיניי...ואחרי שנותנים את החיוך היחיד הזה,מתמכרים אליו ולא נותנים לא לעזוב אותך...=]
שיהיה רק טוב והכי חשוב שמח!:-)
תודה לך...!
תגובות