בס"ד
כ"ח טבת תשס"ו
המקום - הר דב, מוצב דליה
הזמן- חורף
כבר נעשה קר, אפילו קריר... קצת אחרי השלג הראשון, שלג שעטף בשמיכה לבנה את רכס החרמון... אמנם לא הרבה, אבל בהחלט מראה מרהיב ביופיו...
שבת בבוקר, שיירה שמפלסת את הדרך בראשות סמ"פ מסייעת גדוד 12, שרון אלמקייס...
כבר סיימנו להתפלל ולעשות קידוש, כל אחד תרם משהו מהחבילה שקיבל לטובת הקידוש.
החבר´ה מהשיירה כבר מסתובבים במוצב, וחוטפים משהו לאכול מהמקרר... שרון ואפי, קצין המוצב, מחליפים ביניהם כמה מילים...
"אחלה של נוף יש לכם פה, הא?"- אומר החובש מהשיירה.
"כן, אבל בגלל השלג הזה יש עוצר יציאות! אוף!"- צועק ירון, שנתקע במוצב כבר 23 יום...
השיירה יושבת עוד חצי שעה וממשיכה לדרכה.
יאללה, שבת שלום, להתראות אחי! – שבת שלום! משיב ירון בהתלהבות,
סוף סוף אני יוכל לצאת הביתה - חשב לעצמו.
יום ראשון בצהרים, שוב שיירה, הפעם למוצב אחר, לא הרחק מבסיס המפקדה, נחל שיאון. בסך הכל רבע שעה נסיעה.
מיד אחרי התדריך, 2 האמרים ורכב לוגיסטיקה יוצאים לדרך, בראש השיירה ההאמר של שרון, ומבלי לבזבז זמן מיותר- "חמ"ל שיאון, כאן משנה, קבלי אנגליה שלנו".
החבר´ה מהמסייעת בטוחים שאחרי שעה-שעתיים חוזרים לבסיס לנוח סוף סוף מכל פתיחות הציר של סופשבוע.
אחרי 200 מ´ של נסיעה מהבסיס... נשמע פיצוץ חזק!!!
"חמ"ל שיאון, קבלי עלינו על מטען, אני חוזר שנית, עלינו על מטען, יש לי פה פצוע אחד, אני צריך עזרה דחוף!!!"
(באותם רגעים השיירה לא קלטה שנכנסה לזירת מטענים... הנהג איבד שליטה על ההאמר, כי אחד הגלגלים האחוריים ניתק מההאמר, וההאמר הדרדר מעט לצידי הכביש ונתקע בגדר המערכת הסמוכה. שרון, הפצוע היחיד בהאמר, נפצע ברגליו במצב קשה וניסה איכשהו לטפל בעצמו בעזרת החובש)
שני הרכבים האחרים הצליחו לחלץ את עצמם בזהירות ובמהירות לבסיס.
התאג"ד הגיע תוך דקות ספורות למקום האירוע ובזהירות מירבית הצליח לחלץ את שרון למוצב, כששתי רגליו קטועות והוא מדמם.
בהמשך ניסו לייצב אותו שוב ושוב, תוך שהוא מאבד כמות דם גדולה, אך ללא הצלחה.
לאחר זמן קצר נקבע מותו.
אנחנו ששמענו חלק מהתקרית במכשיר הקשר היינו די בהלם, רק 24 שעות קודם לכן שרון היה אצלנו במוצב...
החבר´ה בשיירה לא העלו בדעתם, שזאת תהיה השיירה הכי קצרה שתהיה להם,
סרן שרון אלמקייס,
סמ"פ פלוגת מסייעת 12,
בן 22 היה במותו, יהי זכרו ברוך.
