יש לך שירים שהם בעצם שורות רהוטות עם משמעות שאין לה תכלית כל עוד הם באים לבדם
תאר לך שהיית יוצר תהליך שמביא את הקורא בהכרח לשיר הזה או כל שאר השורות שלך
הסוף היה התכלית השורה הייתה מקבלת משמעות ותכלית
ככה סתם היא עוד שורה שכל אחד רואה בה משהו יפה כשהוא מגיע אליה ממקומו שלו ונתקל בסוף במילים שלך כאשר המשמעות שלהם לא יכולה להיות ברורה לו כמו שהיא ברורה לך
זה לא אומר שכל אחד לא יראה דברים מפרספקטיבה שלו
אלא שהוא יראה דברים דרכו דרכך דרך השיר. זה מה שאתה צריך לשאוף אליו אני לא יודע אם אתה שואף אליו או לא אבל ניראה מהיצירות שלך בינתיים שלא
ניראה לי אבל שאני טועה
[ליצירה]
יש לך שירים שהם בעצם שורות רהוטות עם משמעות שאין לה תכלית כל עוד הם באים לבדם
תאר לך שהיית יוצר תהליך שמביא את הקורא בהכרח לשיר הזה או כל שאר השורות שלך
הסוף היה התכלית השורה הייתה מקבלת משמעות ותכלית
ככה סתם היא עוד שורה שכל אחד רואה בה משהו יפה כשהוא מגיע אליה ממקומו שלו ונתקל בסוף במילים שלך כאשר המשמעות שלהם לא יכולה להיות ברורה לו כמו שהיא ברורה לך
זה לא אומר שכל אחד לא יראה דברים מפרספקטיבה שלו
אלא שהוא יראה דברים דרכו דרכך דרך השיר. זה מה שאתה צריך לשאוף אליו אני לא יודע אם אתה שואף אליו או לא אבל ניראה מהיצירות שלך בינתיים שלא
ניראה לי אבל שאני טועה
[ליצירה]
והרי המיותר:
בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה.
"ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר.
בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )".
שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל.
ואולי כך יראה:
הוא עמד בתחנה כמדי בוקר
מחכה לאוטובוס
שיסיע אותו לעבודה
בבית האבות.
"היום שבת", אמרתי,
"ואין אוטובוסים".
הוא הביט בי משתאה
בעיניו המלוכסנות,
אבל לא יכולתי לעזור.
*
ראיתי עורב שחור
מקרטע על הדשא
וכנפו האחת שמוטה.
הוא הביט בי מתחנן,
כמבקש את רחמיי,
אבל לא יכולתי לעזור לו
כי אינני יודע איך עפים
עם כנף אחת שבורה.
בטוב- שי.
תגובות