במקום אפור שאיש עוד לא היה בו
אוכל לבכות בשקט
דמעות שאיש
עוד לא ראה.

ודם קר מפצעיי יגור
וכאב חד בחוזקה יכה
על כל עצב חשוף
שבו איש
עוד לא נגע.

ואם אדבר, איש לא יקשיב
ואם אסביר, איש לא יבין
ואם אבכה, איש לא ישמע
ובליבה עמוקה של אדמה זרה
יתחפרו להם
הפחד, העצב,
הכלימה.
 

צלקות
פרי הכאב, ביטוי השתיקה
הן הראייה היחידה
שתסגיר את מכאובי.