כשתגדל,
אשב על שפת הנהר
ובזרועות מכחילות אנגן
צלילי גוויעה אחרונים
מן הרקוויאם הזוועתי שלנו.
וכשתחייך, השמיים יתבהרו
ועץ השקד יפרח
ופניי יחווירו
והכחלון ייתפשט
ברחבי גופי.
מי הנהר הצלולים יבלעו לתוכם
טיפה אחר טיפה מדמי.
וכשהאושר ישתקף בשתי עיניך
וצחוקך יישמע למרחק
אתעטף במצע
של סרפדים ירוקים.
אתענג על נשימותיי האחרונות על שפת הנהר
והסהר הבוהק שמלמעלה
נגוהות ישחק בבבואתי.
אל תשכח לחייך
בשבילי.
