הבינינים נופלים
הם מתחלפים
עברו שנים,
והיום בבית
מחליפים ארונות
ועם כל ארון שמורידים בבית
מוחקים עוד זיכרון
מעלימים
עוד כמה שנים
ולא אזכור עוד
מה ארע כאן
ואתבלבל
האם חלום היה או דמיון?
או שמא מציאות?
והכאב הזה
שחופר ונובר
ומדמם
מהיכן הוא בא?
אפילו להאחז
בקרנות זכרונות הבית
אי אפשר
ואולי עדיף כך
לקבור
לשנות
לטשטש
למגר
להביא ארון חדש
מעץ יפה
ומודרני
לא כמו הארון ההוא
של פעם
שהייתי נכנסת לתוכו
ומתפללת
להעלם בין המעילים
לא כמו הארון ההוא
ששנים חיפשתי בתוכו
דלת
לעולם אחר
גם את הקירות
צובעים היום
מטשטשים את
החריצים
שהציפורניים חרטו
בשקט ,בשקט
בכי שומעים
חריץ לא
מחליפים היום ארון בבית
ארון חדש
הלוואי ויכולתי
להחליף שם
משהו
בפנים
