יש אנשים שעוברים בשבילים

הישרים של החיים.

אני עוברת בסמטאות.

וסמטאות כידוע, הן חשוכות, אגב, יכולות להיות

סמטאות מוארות.

שמחת תורה- אני עומדת בחצר בית הכנסת מחליקה

עם קצת מים לגרון היבש חתיכת עוגה

מסתכלת סביב

בינות האנשים

נטע זר

מצחיק שפעם הייתי שייכת לכאן

מצחיק, אבל בכל זאת עצוב לי

תקועה עם חתיכת העוגה בגרון

אבל הם לא מוארים

לא יותר ממני

אבל גם אני לא מוארת

אני רוצה לשוב להיות מוארת

מבפנים

שמחת תורה- כואב לי הגב התחתון

אני שוכבת באמצע גן  ציבורי

ירושלמי

קצת שקט ושלווה

לנפשי וגבי הדואבים

כמעט כשאני עוצמת את עיניי

הם מופיעים מאחורה

חייבים לשמח אותי בשמחת התורה שלהם

קופצים ושרים

עוברים מעלי