חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
מירוש שלי מיוחד ביותר!!!!(למרות שאולי השקעה מסוג זה מומלץ לנתב לאפיקים אחרים במקצת....)(למשל איזו מישי שיושבת בירושלים וגם היא היתה רוצה מעט מההשקעה הזאת...(; )
חזקי ואימצי ילדתי האהובה!!!!!
[ליצירה]
אני מסכימה עם שניכם שאולי באמת הקטע קצת מקמץ במילים למען האמת רציתי לשים אותו תחת הכותרת במשפט אחד...אין לי מושג איך עושים את זה.
אבל הוא כן אמור להישמע פשוט חד וחלק.
כשכתבתי אותו לא התכוותי שאדם הוא לא בריאה אלוקית אלא שהקב"ה ברא אותנו ונתן לנו חופש בחירה בין טוב ורע ואנחנו...רוב בני האדם איזה 80% בחרו ברע ולכן הפסקנו לשקף את מציאות ה' שהוא הטוב המוחלט.
בכולופן תודה רבהרבהרבה על ההערות!!
[ליצירה]
האם הזיכרון שנשאר הוא המדד לחיים בעלי ערך???
הרי כמו שאמרת כלום לא ייזכר בגלגול הבא, וגם אם שם ייחשף יעלם שוב בגלגול הבא...
האם יש איזה שהו נצח בו כלום לא ישכח? כי אם יש למענו אני מוכנה לחיות.
ואולי פשוט לא הבנתי את המונולוג. בפעם העשירית שאני קוראת אותו אני כבר לא בטוחה.
תגובות