חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
הקטע מיוחד הרעיון יפה והצליל מצוין אבל בהתחלה זה נשמע כאילו את יודעת בדיוק מי זה המישהו שלך ואח"כ את כותבת שאת לא יכולה להחליט???
את הסוף בכלל לא הבנתי לצערי...לי זה עשה קונוטציה של סצנת התאבדות...????
ושוב, בכלליות- מקסים.
[ליצירה]
וואו!!אני אהבתי!!! לדעתי זה מדהים! הרעיון גדול והכתיבה משגעת!!
היישר ליצירות האהודות!!
וכל ההערכה מכל הלב על המשפט:"גם אנו נקמצים זה מול זה אך גם נפתחים, מסתגלים ומצרים ובעיקר חולמים.."-ע-נ-ק-!!
תגובות