חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
חסר לי רק שורה אחת בסוף במשקל "שום רגש טוב אינו מפציע"..
וכבר אמרתי לך מה דעתי על מלנכוליות צרופה..
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, את אומרת. אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור. אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת. אני מחפש ומוצא את זה.
כנרה שאני לא יכול אחרת".
עצב הוא כלי, שלב בדרך ל-
אסור להישאר תקועים,
מכורים.
ואגב, החברים של נטאשה, כמובן.
[ליצירה]
נסיך.....זה נורא.... זאת אומרת השיר מדהים אבל תוכנו ממש קשה..
למען האמת איך שהוא בהתחלה נתת לי הרגשה שאתה בתחילת מסע התעודדות מבורך...ופתאום- מוות, פצעים, שנאה...אווץ'!
אני באמת מאחלת לך שכבר תגיע למסע של התגברות והתעודדות ותראה שוב עוד כמה מליון דברים מדהימים יש לחיים להציע.
בהצלחה!
נ.ב "לסקול בפצעים ישנים"...-סוקלים באבנים לא??... אני לא מצליחה להבין מה זה לסקול בפציעות כנ"ל על "לרגום בפגיעות במכאובי אחרים"...אשמח אם תוכל לבאר.
תגובות