עשרים שנה

אור בחייו לא ראה

מאז המלחמה הארורה

ולא זכה

לראות את גידול ביתו הקטנה

שבנתיים הפכה לאישה

הכמהה לשתף אותו

לחוות חיבוק אב והוא לחוות ולהתגאות בבתו

שדמה זורם בדמו

עשרים שנה חיי בחשכה

אילו אני המשוררת מקווה

שישוב עוד לחיק ביתו משפחתו ויתן להם אור ושמחה

כמו שמו

שנתנתה לו על ידי אימו ביום הולדתו

©כל הזכויות שמורות לעינת

שיר זה נכתב כמחווה לרון ארד

שהיום מלאו לו עשרים שנה

לשבי ומי יתן ויזכה הוא לראות את האור

ואת משפחתו

וכמו כן תפילתי שכל השבויים מהמלחמה הזאת

ישובו גם הם לביתם