מאת: עינת טמסות
שנים מנסה להתקרב ,
פותחת דלת .
מניחה במיטת נעוריי
קלסרים אשר מתוכם נשקפים חיי.
אילו אתה ממשיך להיות עטוף
בעולמך הישן,
אם שחר יורד לים .
שב עייף בשקיעת החמה
לא רואה לא שומע.
לפעמים
אניני מצליחה להבין ,
את המלח שבך .
איך יכול להיות ימים רבים
מול רחש גלים.
שנים מנסה להתקרב
פותחת דלת,
אך מול פניה אתה חולף.
לא רואה לא שומע
את דברי הלב החבויים בחדר.
