ריח מרק מדגדג
נושאת הרוח
עם קולות נוכריים.
לילה ירד על המרפסת הלילית שלי
וחושך בצידו.
רק אורות קרקס קטנים
קוראים לי לגאול עצמי
בפסיעות רגלים,
קוראים לי לכפר על פסיעות המלחמה.
וחציי כואב עדיין את תלאות היום
וחציי חולה את כאבי המלחמה.
אני מכבה את אורות הקרקס שבי
ופוסע בדממה לסערת החושך הגואל
שבשינה.
