בילדותי חשבתי שחדר שינה אמיתי יש רק לכוכבות קולנוע ול... בעלת הבית שלנו.

להורי לא היה חדר שינה. הבית השכור, בו גרנו בעשר השנים הראשונות לאחר עלייתנו ארצה, היה בן שלושה חדרים. היו אלה חדרים גדולים, עבי קירות ובעלי תקרה גבוהה. החדר הקדמי נקרא הול. עמד בו שולחן חום גדול ומלבני מכוסה תמיד במפה נקיה ומעומלנת. סביבו ניצבו ששה כסאות תואמים. הוא תפקד כחדר המתנה ללקוחות של אבי וגם כחדר אוכל כשבאו אורחים.

החדר הבא אחריו היה גדול ומילא שלוש פונקציות: סלון, חדר שינה ומשרד! קו בלתי נראה חילק אותו לשניים. החלק הקדמי היה הסלון. הייתה בו ספה פינתית ירוקה, שולחן קפה ושתי כורסאות. בלילה היו הורי מסיטים את השולחן והכורסאות הצידה והופכים את הספה הפינתית למיטה כפולה. בבוקר היו מזדרזים לקפל את המצעים, להכניסם לארגז ולהשיב הכל למקום. כך נתמלאו שתי הפונקציות הראשונות.

החלק האחורי היה משרד עורך דין. היה בו שולחן גדול ומפואר שעליו נערמו תיקים, מסמכים, לוח שנה וכלי כתיבה. השולחן עוצב בידי נגר אומן שהשתמש בארגזי המטען שהביאו הורי בעת עלייתנו ארצה. הוא עיצב מהם שני ארונות קטנים למסמכים וציוד משרדי ועליהן הרכיב פלטת פורמייקה גדולה ויציבה. היה זה שולחן ששידר מכובדות ועוצמה. מעברו האחד של השולחן היה כיסאו של אבי ומן העבר השני שניים-שלושה כסאות עבור הלקוחות. כך נתמלאה הפונקציה השלישית שממנה התפרנסה משפחתנו.

החדר השלישי בבית היה משותף לי ולסבתי שגרה אתנו. למעשה שימש אותנו רק לשינה מאחר ואת שעות הערות בילינו בחדרים האחרים.

בעלי הבית שלנו גרו בבית פרטי, שניצב מאחורי ביתנו, בקומה השניה. כאשר באתי לשחק עם בתם, שהייתה בת גילי, וראיתי בפעם הראשונה את חדר השינה שלהם הייתי כולי נפעמת. היה זה חדר גדול שבו ניצבה מיטה כפולה ושתי שידות חומות בשני צדדיה. ממול הייתה מראה גדולה ומתחתיה שולחן טואלט בצבע השידות. על השולחן הזה ניצבו  בקבוקי בושם אחדים, מברשות שיער ומסרקים, קופסאות של קרמים שונים, שפתונים וכלי איפור. זכורה לי היטב תמונה בה ראיתי את אם המשפחה יושבת ליד שולחן זה, בידה מברשת שיער בעלת ידית ארוכה ומקושטת, והיא מברישה בתנועות ארוכות ואלגנטיות את שערה הבלונדי שהגיע כמעט עד למתניה. באותן דקות נדמתה בעיני לכוכבת קולנוע, לא פחות!

כאשר רכשו הורי דירה משלהם, עדיין לא זכו לחדר שינה. הספה הפינתית הירוקה הלכה אתם לדירה החדשה והם המשיכו לישון בסלון שאותו הפכו כל לילה לחדר שינה. גם כאן חדר אחד היה משרד והחדר השלישי היה חדרי. רק לאחר שנישאתי ועזבתי את הבית, הפכו הורי את חדרי לחדר השינה שלהם. הם רכשו מיטה זוגית עם שתי שידות, מראה גדולה ושולחן טואלט – הכל בצבעים בהירים. על השולחן הציבה אמי בקבוק בושם מהודר מזכוכית ורודה ומעט חומרי איפור. את המסרק ומברשת השיער העדיפה להחזיק בחדר האמבטיה.

כאשר נישאתי וקניתי דירה משלי, היה לי, כמובן, חדר שינה. היה זה חדר פשוט ופונקציונלי שהכיל מיטה זוגית, מולה מראה עגולה וגדולה וארון קיר גדול. היום, בביתי הפרטי, יש לי חדר שינה נאה. על הקיר, בצד שלי, תליתי שני לוחות גדולים שלהם הצמדתי, בסיכות צבעוניות, תמונות של ילדי ונכדי. על ראשי הסיכות תליתי תכשיטים יומיומיים ואני נוהגת לכנות את שני הלוחות בחיבה, "התכשיטים שלי", תרתי משמע. מעל ראש המיטה תלוי שטיח קיר בצבעים חמים, מזכרת מאחד הטיולים בחו"ל.

מאחר ואינני מרבה להתאפר ומסתפקת במשיחת שפתון זריזה מול המראה שבאמבטיה, אין לי שולחן טואלט כמו אותו שולחן מיתולוגי ששבה את לבי בחדר השינה של בעלת הבית שלנו. עד היום, כשאני מדפדפת במגזינים של בתים יפים ומעוצבים, עולה לנגד עיני תמונתו של חדר השינה ההוא והאישה המברישה את שערה מול המראה. התמונה מעוררת בי געגוע וערגה לימי התום של ילדותי.