ל (פשוש שלי). טרם עברו עשרים וארבע שעות וכבר כולי געגועים, משחזרת אתמול כמעט כל מילה שנאמרה מפיך... את חיבוקך החם, את הליטוף הרך הזה שהעברת על פניי, את הדמעות שזלגו ובעיקר- כנכנסתי לחדרי ויצאתי בריצה לחדר המדרגות ולרחוב הקר והאפל רק בכדי לחבק אותך שוב, (חיבוק אחרון...) באת להיכנס לרכב, חששתי שפיספסתי אותך, שמעת אותי, הסתובבת וניגשת אליי כמעט בריצה מחבק מבקש שאשן איתך הלילה, סירבתי בתוקף בדמעות חמות, מלוחות. ישבנו עוד מספר דקות, רגעים אחרונים של בכי, של צער יגון כבד. "תמיד תהיי יפה שלי" אמרת ואני צחקתי בלעג כזה, בטוחה שלא תזכור אותי עוד כמה שנים טובות. עליתי לישון, שוב היה קשה בחדר המדרגות, הפעם נעלתי הדלת ונכנסתי למיטה החזקתי מגבת שספגה וספגה עד שעצמו עיניי, עד שנפקחו עיניי עם עלות הבוקר. איך אני אסע הביתה היום? פשוש שלי? איך? דמעותיי אינן עוזבות אותי, אני גדושה ומלאה עד אינסוף. אני מתגעגעת אהוב, אני עוד אתגעגע לכל מגע, לכל ליטוף, לכל צחוק, לכל מילה שלך... אני אוהבת אותך. שלך אושרת. 17/03/03