והנה חלום, מבלי ידיים
בקצה גרם בן מאה
מדרגות, קופצות אל מתחת
רגליי, יחפות.
והארץ לא מושכת
רק לוחשת הפוגה
ואגע, אסק שמיים
ובנחת אקרא בשמה.
השמים נופלים, ואני
עוד בן-בית
הגדר-המתקרבת-כה-מהר
לא פגעה.
כשם שאני וקצות אצבעותיי
עוזבות את הארץ
וְ
(טרמפולינה- ראובי)
רחש השלג יורד מסביב
חוגלה לבנה מזמרת רכות
הקור הלבן מרפא כל כאב
צמרות העצים כמו ידיים חמות
בתוך הגזעים האש מפצפצת
עורם עבה אך עדיין שומעים
חסרת סבלנות לפרוץ כבר החוצה
ממשיכה להתחמם כשהימים מתקררים
(יער מושלג- אריק)
תגובות