שרשראות של אש : אש- חיה- מקצוע- אבר- מקום- מזון- רגש- צמח- צבע- חפץ- תכונת אופי

 

 

 

באדמת שפך נהר פורה

אדמתן כמו דבורה

מחיה את שמהאדמה.

 

מסירותו לחיי האדמה

עיוותה וכופפה

אותו לחיית שרת

אפילו מזונו היה

מהאדמה לאדמה

מאברי הפריה לאברי הרבייה.

 

תאוותו לאדמה גברה על הגיונו

וורדים נטע, פרחים לאהובתו

 

ובחרב הגירו את ארגמנו, אותם

שהאדמה זרה והאלימות ידיד

ובאש את אהבתו כילו.

 

ומהאפר צימחה אהובתו חיים

ללא זכר לאדמתן שהרי

האדמה אינה יודעת אהבה.

                        

(אש- דבורה- איש אדמה- אברי פרייה ורבייה- שפך נהר פורה- זרע הזקוק לעיכול כדי לצמוח- תאווה- ורד אדום- ארגמן- חרב- אלים)

                                         (עקיבא)

 

***

 

 

בוערת בשקט חמה

עש מתעופף על זגוגית החלון

מאובק ושולי כמסגרת תמונה,

נרדם חייט על שולחנו.

 

באור להבה באחת מידיו

בגד קרוע מבד צהבהב

 

עורו של הנר מטפטף

על שולחן עבודה מתפורר

פרוסת לחם שחור מקמח שעור,

ואדמה בעציץ ריק.

 

סדקים של בכי

בכוס קטנה,

ביצה חצי אכולה.

 

(אש-עש-חייט-עור-אדמה סדוקה-ביצה רכה-עצב-שעורה-צהבהב-מסגרת תמונה-שקט)

                                (אריק)

 

 

 

שמש מופזת-דם על כרחתי

ספר חיי פתוח

משידתי הרחבה נשקף השיגעון

 

חלון, וילון מוסט:

 

אני צועק אל תוך הלילה

כאב. בדידות. דממה.

 

אי שם מישהו שמע?

לוחם שוורים לפי הליכתו- עבר

שחקן קזינו לפי כפות ידיו- חזר

נכנס בטבעיות לתוך חדרי

כמו לתוך לוע הארי

דורך על הפצעים רוקד על פי השאול

אני צועק עמוק אל תוך הלילה

הנכנסים אינם שומעים

 

אלוקים שומע את –

הזר דופק סוגר לי את הספר

מילים חיות, מפרכסות, נושמות

מילים כמו פגיון מוטל בלי רגש

אל לב השור

אין אסור מוציא עצמו מבית האסורים

אז הוא נשאר בחוץ

מחוץ לזירה משקיף מזירתו האלוהית אימים

אני צועק נואשות אל תוך הלילה

צועק, באין אונים

 

שמש מופזת-דם – אישה

מבט חדש, ספר חיי נסגר ונפתח חליפות

בגלגול הזה מאה עשרים שנות עמודים

 

אוזן כרויה: כל האדם מהבהב חליפות בעתים.

 

פתאום

ללוחם השוורים יש מבט של חולם

שחקן הקזינו מכיר נהרות של אש ועדן~--

בוקעים מלב לוע הארי שטול בגינה

אדמדם כתמתם ארגמנמן חרפריף

 

אני מקשיב אל תוך הלילה

אלוקים נורא הוד נכנס לתוך חדרי.     

 

הספר פתוח מלבין  לנצח

דמיות מדמויות שונות חותמות בו מבטן נלעג

אין הוא מאבד טיפה מלבנוניותו

 

 

בחדרי

הנכנס ישכח את עברו

הנמצא ינשה את עתידו

בהווה כמו תמיד כמו לעד

האדם לבדו.

 

(אש-שור-לוחם שוורים-כפות ידיים-פי השאול-   -שגעון -לוע הארי- מופז דם- ....)

                                                  (בעז)


 

 

לפני הרבה מאוד שנים היה מלך יהיר ומפואר. מדי שנה ביום הולדתו היה מעלה רעיונות ומחשבות משעשעות בראשו. לאחר שעה קלה של הרהורים היה יוצא עם גזר דין ומשלח כרוז בכל ארצות ומדינות וערי ממלכתו כדי ליישם את החלטתו.

ביום הולדתו השבעים יותר משרצה המלך להשתעשע ולגזור תקנה מוזרה הרגיש המלך שהגיע לשלב בחייו שבו הוא רוצה לעשות משהו ערכי וחשוב. כולו מרוצה ושבע מחייו הארוכים ומלאי האושר – מפעל חייו העצום איחוד הארצות והמדינות שבשליטתו, וגינתו היפיפייה. יותר מכל היה מרוצה מאהבתו העקבית והמתמשכת לאשתו המקסימה והנאמנת האהובה והתומכת.

השנה לא ישב עם יועציו המגוונים ועם ליצני הארמון כדי להחליט. השנה התיישב בחצר גינת ביתן המלך מתחת לעץ החרוב הענק והעתיק, הרחב והחום. מקום זה היה מקומו האהוב לכתיבת ספריו ושיריו אזור גינת המלך השרה עליו מן תחושת יישוב הדעת וכובד ראש מבלי לאבד את מרחב הדמיון. הגזע השמן והחום היה אולי המבטא הטוב ביותר לתחושתו השנה ביום הולדתו. בעודו בוהה בסטנדר שעל ידו, רוכן עליו, חוזר ומתנדנד... כאשר לפתע עלה לו רעיון...

"נשף ריקודים ושידוכין!!!" קרא הכרוז. ההודעה נתקבלה בשמחה ובעניין רב בכל יבשות, ארצות, מדינות וערי הממלכה. שאיפתו הסמויה של המלך

 

 

 

 

 

 

 

 

היה שיזדווגו זיווגים וירגישו בשמחת האהבה כמו שהוא הרגיש בחייו, אך

בגלוי, הבטיח המלך לכל באי הנשף מתנות, הטבות, ממתקים ומטעמים.

ברקע אולם הריקודים ליוותה את הערב להקת ג'ז מיומנת כאשר במרכזה (ובקטעי הסולו) נגן הסקסופון המוכשר ביותר בממלכה. כאשר התחילו לנגן היתה ההוראה להזדווג בזוגות ולהתחיל לרקוד, ובפירוש: לאו דווקא עם בני אותה הארץ. חגיגה ממדינת הגמרה שבארץ הספרים רקדה עם בראשית ממדינת החומשים, שוקולד ממדינת הממתקים שבארץ האוכל רקד עם פרגית אפויה יפיפייה ממדינת המנות העיקריות, מכונת גילוח מעיירת מכשירי החשמל יחד עם שפתונת הרומנטית הלבושה אדום מהעיר הגדולה מוצרי אסטטיקה, עט ממדינת כלי כתיבה רקד עם שבת מארץ המועדים, נצרות מיבשת הדתות עם עצמאות ממדינת המלחמות וכן הלאה וכן הלאה בגיוונים רבים ומשונים. בסוף הערב לאחר סערת האירוע נמצאו מספר זוגות מתאימים זה לזה:

הפנתר מארץ החיות עם אש מארץ המזיקים, עיניים מארץ האיברים עם הר הבית מארץ המקומות, חלה ממדינת האוכל שביבשת צרכים עם שביעות רצון מאיי הרגש הנידחים, סטנדר מקיבוץ חפצים עם חום ממושבת הצבעים שמעבר לאוקיינוס הקשת.

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.    

 

 

 

 

 

(אש-פנתר-נגן ג'ז(סקסופון)-עיניים-הר הבית-לחם(חלה)-שביעות רצון-חום-סטנדר-עקביות)

                                                                                            (יוני)