אני ניצבת מול קיר בטון שחוסם לי את הדרך אני רוצה לעבור דרכו אך לא יכולה. החושך הוא שלי בלבד והכוכב משתחווה לו השמש פצעה אותי בקרניה והאור שבי נעלם. הדמעות איימו לפרוץ והאיום אכן התקיים נטשתי ונטשו אותי הכאבתי והכאיבו לי. חיפשתי בכאב את שביל הזהב אך לא אוכל לחפש עוד כי מצאתי את אובדן התקווה.