מה יש בחיי שחשוב? אני מגלה שאין בי הרבה שמשמעותי, שקיים, מלבד פער גדול, שרוב הנכוחות שלי מושקעת בזיוף... יותר מדויק- אני לא מרגיש. נמנע מלהרגיש. לא יודע באיזה רמה של מודעות... ברגעים המעטים שאני מרגיש אני מוצף. זה מפחיד אותי מאוד. המקום האמיתי הזה שמרגיש. יש סוג של מעטפת, מחסום. מתחת למחסום אני מאוד פשוט, עצמה פשוטה משוחררת. אני רוצה להיות נאהב, אני רוצה לתקן את הכישלונות שלי- אבל מהם הכישלונות שלי? אני מתרכז בעצמי במקום הזה ומרגיש עד כמה אני קטן... מרגיש עד כמה המחסום שם כל הזמן ואני משקר. וברגעים האלו של השקר , אולי תמיד אולי כמעט, אני מחפש גירוי... פתאום כל הדברים שאני אוהב, שכאילו עושים אותי למי שאני- זה רק חיפוש גירוי, כדי להפיג את הבדידות? תחליף לרגשת אמיתיים. אני מפחד לעשות משהו אמיתי כי אז אני צריך להרגיש...מה אני אחרי הכול? איזה שאלות אני יכול לנסח שיקלפו את כל השקרים הקליפות והגירויים, ויישאר מה שאני, מה שאני רוצה באמת, גם אם זה יציף אותי, יותיר אותי חסר שליטה? מגמגם? קטן ומפוחד. אני אוכל לגשת לחבר ולספר לו כמה אני מפוחד? כל התחום הזה, כל הזיוף רק חיפוש גירוי, רק מסכה... של מה? מה יש שם כשאני לא מרגיש?
תגובות