בין ארץ לשמים

עננים אפורי אדרת.

שולי זהב רוקמים -

קרני שמש מזהרת.

חוטי זהב נמתחים

אל עבר האדמה.

כמו ציור של ילדים

עם תמימות חמימה.

"אמא", אומרת לי הקטנה,

"אלו הידיים של המלאכים".

ואני חופנת את הרגע -

אלי,

כמה אנחנו מבורכים.