"וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ"
הַשָּׁמַיִם בּוֹכִים
עַל מִי שֶׁמֵּת
בְּטֶרֶם מֵת
עַל אֶרֶץ שֶׁפָּעֲרָה פֶּה
עַל הַמְבַשֵּׂר שֶׁלָּנוּ
עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה
וּוַתֵּר
עַל הַמְלוּכָה
לְעֵת שֶׁנָּבִיא אֲנַחְנוּ
מְשִׁיחַ ה'
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב נו, כיוון שאני אחראי במידת מה לשרשור הפרשנות שנוצר פה, בעקבות שאלותיי, שלטעמן של יהודית בת עמי ונגה נגה בוודאי תחשבנה למעיקות, אני רואה צורך לגלות דעה. ניסיון להבין - זה לא יומרני; הקביעה כי הבנתי - היא היומרנית. לכן תמיד כשאני מגיב אני שואל, או מנסח בצורה עדינה, כמו כאן למעלה: "מעלה בי אסוציאציה חופשית..." רק על עולם האסוציאציות שלי לספר ידעתי, ואינני דוחס את מילותיי למוחה של היוצרת. אני מסכים חלקית עם נגה נגה, שדיברה על אווירה, מבנה, מצלול - אך בוודאי את יודעת שלא כולם יודעים לשים לב למבנה, ולא כולם מכירים בכלל את המונח "מצלול". יוצא, לפיכך, שאם אני מבין אותך נכון, גם את מסכימה שייתכן לעתים תחכום "חיובי" שיוביל להבנה יותר עשירה של הטקסט. לדעתי, השאלות שהבעתי בהתחלה - או סוג כזה של שאלות - הן חשובות, לפי שהן נותנות קרדיט למשוררת והעמדה שבבסיסן היא שהיא חצבה את מילותיה בסלע - לא סתם (סליחה על הבוטות) קשקשה מלים מרגשות כדי לגרום לקורא להזיל דמעה ולשלוח כתגובה אייקון מעפן של חיוך... אני מאוד מקווה ששירים שלי נקראים גם בזכוכית מגדלת. אסיים בטון פייסני עם תגובותיהן של יהודית ונגה נגה - כמובן שיש גם רובד של הנאה שבשאיפה ובהרחה של שיר, והוא רלוונטי באותה מידה גם לקוראים המחמירים, שמרוויחים משני העולמות, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הדת שלך עברה התפתחות מרשימה באשר לזכויות של נשים. יש הרבה מה לכתוב על זה. את האצבע המרשיעה כדאי להפנות אל הסוציולוגיה של הממסד הדייני, שלא רגיש מספיק (מלים עדינות לפני יום כיפור). [וחוץ מזה, לפעמים יש מאבקים עקרוניים חשובים ביותר, שמרוב כוונות טובות מתעקשים להיות צודקים ולא חכמים, כלומר: אפשר היה לשחרר את האשה מזמן מכבלי הרשע בתחבולות מסוימות, אבל רוצים ללכת "בדרך המלך" כדי לשנות את האווירה בבתי הדין מן היסוד. אבל בשורה התחתונה: באמת שאי אפשר לשים את עצמי במקום אף טוענת רבנית שתהיה.] [ליצירה]
- [ליצירה] לרונית, הדרך הכי טובה לדעתי להחיות את מה שנשאר מהם, היא לקרוא וללמוד על החיים שלהם (כי מתמקדים הרבה באיך הם מתו - שזה חשוב, ללא ספק - ושוכחים איך הם חיו) וכך להתחבר אל הנפשות שהיו. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי!!!!!!! איך אני שמח על יסוד הקטגוריה הזאת "תפילה". מקווה שימשיכו עוד יוצרים/ות להביע תפילות, מהמקומות העמוקים של ליבם, כמו שאתה עשית. [ליצירה]
- [ליצירה] המשותף למלים שהמגיבה הנכבדה העירה עליהם שלא ניקדתי, הוא הימצאות סימן הניקוד צירי. בוודאי יתפלאו הקוראים, שהרי כן ניקדתי! ידוע שרבים מן המחשבים מפספסים משום מה את הסימן הזה. אני מרשה לעצמי להניח שזו הסיבה לתלונותיה. לגבי "בחלוני" - אני נשען על צורה קדומה. "עכשו" - זה הכתיב המנוקד התקני. כמו שהחודש הקרוב הוא "כסלו" מנוקד ו"כסליו" ללא ניקוד. עניין של ו' עיצורית בסוף תבה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, מישי... בפרשת נח נקרא בתורה "את קשתי נתתי בענן... והיתה לאות ברית... ולא יהיה עוד מבול". אני מדמיין אותך עוצרת את קריאת התורה, ואומרת לקורא: יא מעפן, זה כולה אשליה! להסיק מזה מסקנות בדבר הבטחה לעולם וכאלה? שטויות... במלים אחרות: זה שיר, תעזבי. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל שיר נהדר. מעלה בי אסוציאציה חופשית של כיסויים וקליפות שכולנו עוטים על עצמנו, שתנועות ונשימות חודרים ובוקעים אותם לפעמים. אבל מעבר לזה, רב הסתום על הנגלה. מדוע התיאור של "גושים של חימר" ולא סתם "חימר"? מה משמעות העמידה "בצד" והיכן עמדה המשוררת קודם? מה פירוש הפראזה "לנשום... ממני"? וכמובן המשפט האחרון מפיל אותך לקרשים כשאתה מבין שלא הבנת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך ה', הקטַנּוּ את האותיו ואני מזמין את כל מי שנרתע מזה קודם, שיבוא ויקרא. ממש יצירה יפה. עושה אסוציאציה של מוטיב הנעליים ב"פורסט גאמפ". Mama always says' that life is like a piece of chocolate; you never know what you get. האמת, לא קשור, סתם נסחפתי. ולזר: העובדה ש"הלך ידידך הבין" רק מחזקת את דעתי שאין להודעה הזו מקום בראשי. כי אני (שגם מת להיות ידיד שלך) לא הבנתי. אגב, יש לי יסוד סביר להניח שהלך ידידך לא הבין. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים עם ערוגה. בכל האחוזים שיש. הסיפור עם המג"ד תורם להבנת קונפליקט... [בשלב זה עצרתי כדי לא לפרשן יותר מדי. תקראו לבד. זה נראה לי שקוף] הציקה לי היומרה המתבטאת במלים "מבחינה מקצועית"... יש בעברית מלות סיוג אחרות: 'לדעתי', 'להרגשתי' וכו'. בשמחות. [ליצירה]
