קראתי מקודם מאמרים מספר של הרב שלמה אבינר והקריאה גרמה לי לפולמוס מנימי בין השנאה לעוכרי ישראל לבין החיוב והמצווה לאהוב בדיוק את אותם האנשים.
אני ששואף לחנך
פוליטיקאים שחיים במשחק הכיסאות
איבדו את הרצון להגשים ולשנות
אנשים מוצאים שמחה בכאבם של אחרים
באושר משל עצמם לא זכו לגעת
אהבת חינם לא זכו לדעת
תופעה ושמה קנאה
והשמחה לעד קורעת
בין אחים ישנה שנאה
ואני ששואף לחנך לאהבת הבריות
מתקשה להפסיק לשנוא
משתדל לאהוב גם את אותם החיות
אך הכאב גדול מנשוא
שוטרים שחונכו להכות כמו מכונה
הם שוב שכחו מהי אמונה
שטוב מצטייר כרע
ומלחמה על הבית היא דבר שולי
אין בכלל ברירה
לפחות לא בשבילי
להילחם עלייך ארץ ישראל
להילחם עלייך ואליך להתפלל
ואני ששואף לחנך לאהבת החיים
מוכן למות על קידוש השם
אך בעולם כזה אני נחשב מסית
מרגיש קצת אשם
פיסת ארץ שנקלחה היא לא מה שתשנה
לא תשבור את הרוח תמיד יהיה מי שיבנה
מול נחישות גדולה ורוע עומדת האמת
ופקודה שחייב לבלוע ועוד ערך מת
עם ישאל מול הארץ מציגים בעזות מצח
כמו לוותר על אמא או על אבא
אך זה לא ישבור את עם הנצח
נבנה עיר על כל חורבה
ואני ששואף לחנך לחייך
מזעיף פנים למראה נושאי העלות
משתדל כל אדם לברך
אבל להם מאחל מחלות
