מהרגע הראשון שאני קמה בבוקר, הוא מגיע
מלווה אותי לאורך כל שעות היממה
כשקורה לי משהו שמח ואני צריכה לספר
הוא מזכיר לי שהוא איתי, הוא ולא אחר

כשאני חוזרת הביתה, הוא כבר מחכה לי בפתח
מכניס אותי לביתי שלי, הוא כבר לא אורח.
הוא נהפך להיות חלק מאורח חיי, משגרת היומיום.

הוא יודע בדיוק מתי להתקרב, מתי שהוא הכי לא רצוי
כשאני קצת שמחה ומחייכת, הוא מזכיר לי שהוא קיים
ושהוא כאן כדי להישאר.
הוא לא מרפה ולא מניח, הוא מכיר את החולשות שלי
הוא יודע שהוא מזמן כבר הפך להיות חלק ממני.

הוא לפעמים צוחק עליי, ואומר שהחלומות שלי לשווא
ואני צורחת עליו ואומרת לו שילך, אבל שום דבר לא עוזר.
הוא הכי אוהב להגיע כשאני לבד
כי הוא חכם עליי ככה, כשאין אף אחד שירחיק אותו ממני.

הוא מתנחל אצלי בד"כ בלילה
הוא יודע שזה הזמן הכי מתאים. הוא לא מרחם.
גם כשאני מראה נכונות להתפטר ממנו,
הוא מכה בי בנקודה הכי רגישה.
הוא חכם לא קטן, הוא יודע שאצלי יהיה לו טוב.

אני מסרבת להכיר בו, ומתנכרת אליו למרות הכל.
אני מאמינה שיגיע הזמן והוא יעזוב אותי..

הלבד שלי,

אני אנצח אותו.