מאברהם יצחק ויעקב

אלפי שנים אני קיים

מתיישב נופל וקם,

בכל תבל אני שזור

כנטע זר כעשב בור.

גם ואאיר להם באור

ואוכיח כי נאור,

כלום דבר לא ישנה

בעיניהם אהיה שונה.

על כי את אחי אני גירשתי

ועל ארצי אותה ירשתי,

האחרים אותי שונאים

במות האל מאשימים.

אף על פי אני קיים

מתיישב נופל וקם,

בכל תבל אני שזור

כנטע זר, כעשב בור.

אל ארצי אני חוזר

אחרי שנים שוב מתפזר,

כל רצוני להיות רק כאן

בזה מקום, שהאל נתן.

                         

                  18.2.06 

 

 

 

אי המצאותינו

לעתים את אי המצאותינו נחבוק,

ברעד ודמעה שלא נולדה נחנוק,

נמשיך לחיות, כאילו לא נוגע,

אף שנדע: הזמן שומע.

האם היינו קיימים,

הנהיה?

לעזאזל הרי בסוף

כולנו זאת

נראה.

                                            18.2.06