היום המדינה באבל,

דגלה הורד אל חצי התורן:

בדאבה לצלילי כינור תרכין ראשה בכאב,

לא ישמע היום הצחוק: בעיר, בגורן.

והיא מודה, והיא מודה, והיא מודה:

בהקריאה, שוב ושוב שמות.

עם סיפורי חיים שנגדעו ואותה הניעו,

זו התודה וכה קטנה, שהיא נתנה:

לגיבוריה שנפשם במתנה הביאו.

היום המדינה באבל

כי אמש זר הוגש לה מתנה

כל פרח מפרחי הארץ בו-

לכן גדול סבלה וכאבה.

כל שהייתה רוצה עוד לעשות

להחזיר פרחי הזר למקומם

להחזיר הרוח, להחיות,

לאלמוניותם להחזירם,

מאחר ודי לה, די בזאת.

בלי צלילי כינור ונבל,

אבל היום: היום ,

היום ,

היום המדינה באבל.

5.2.97

לזכר הרוגי המסוקים