"על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי
ביקשתיו, ולא מצאתיו"
לכן,
ימיי הם ריקים מכל
והלילות- שחורים משחור.
דודי עזב, והותירני בדד
הותיר אחריו רק מעט זכרונות בלבד
חפשוהו בשמי
"ואם תמצאו את דודי, מה תגידו לו
שחולת אהבה, אני"
המחלה הזאת, כל כך קשה
ומלבד אהבת דודי, אין לה מרפא
חיי האלו הם אינם חיים
מעדיפה אני לשים קץ לחיי מאשר לחיות אותם בייסורים.
לכן אשמני חותם על ליבי, כחותם על זרועי
ושם אכתוב: "כי עזה כמוות האהבה
קשה כשאול הקנאה"
וכשאמות, לבטח ימצאני אהובי, דודי
שכובה ללא רוח חיים, מתמוססת בדמי
ירים את זרועי הוא, ויביט אל הכתוב
וידע, מפני אהבתי העזה אליו הלכתי
ולעולם כבר לא אשוב.
תגובות