מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
מוזר לי שמשפטים רגילים הופכים לשירים כשקוטעים אותם לכמה שורות. אבל נראה שזה עובד.
אני קורא שוב ושוב ומנסה להבין מה חדש לי בשיר הזה. הרעיון מוכר, המילים פשוטות. אולי זה סתם בהשפעת החלוקה לשורות, שגורמת למילים להישמע 'כבידות' יותר, כאילו לוחשים אותן מתוך מאמץ. ואולי זה ה'לעולם' המהדהד, הנצח הזניח.
[ליצירה]
אני לא מסכימה עם התגובות מעלי...
גם אם המטרה היא לא שיפור העולם,אז מה? כל השירים מטרתם לשפר את הסביבה והחברה בה אנו חיים?
מותר לאדם להביע את דעתו,רגשותיו ומחשבותיו. הכתיבה היא דרך נפלאה לעשות כן.
ועכשיו לגבי היצירה-
אהבתי למעט שני דברים קטנים:
1. חוסר הגיון בבית השני (אבל ממש קצת) איך אפשר לשאוף לכל כך הרבה ולקוות לפחות?
2. הסיום לא כל כך התחבר לי...מרגיש קצת כאילו נגמר לך מה להגיד פשוט.
בסך הכל,נהניתי מאוד לקרוא.
[ליצירה]
מוטיב הצבע חמוד,
הכי טוב לצייר\לכתוב את שיש בבפנוכו שלנו.
אם כי,באופן בונה ומתוך נסיון להביע דעה כנה, היה לי קשה להתחבר לשיר.
כלומר, רעיון חמוד ושיר קליל שכזה, אבל לא מהמוצלחים שלך -שוב,לדעתי בלבד.
[ליצירה]
דבר ראשון תודה על תגובתך
דבר שני, לא נתנו לנו לתאר את ההלוייה של עצמנו...נתנו לנו את המשפט הראשון של הסיפור והיינו צריכים להמשיך משם לפי בחירתנו האישית.
וזו אולי לא ההשקפה היהודית. אבל אני לא מאמינה בהשקפה היהודית בקשר להרבה דברים, גם בקשר למוות.
[ליצירה]
כמעט כתבתי שזה מעט בנאלי מדי לטעמי.
אבל השורה האחרונה היא כל כך במקום.
עדיין יש בי משהו שלא מאוד מתרגש לקרוא בתים על הווה עבר ועתיד,אבל יש פה כמה דברים מיוחדים בהחלט.
תגובות