עת שתקתם אתם
שתקתי אני
עת בכיתם בין סוסים
בין גבעות ומדים.
דמעתי ,כעסתי, נבהלתי,
אהבתי וכאבתי.
קרובים לליבי ,גיבורים רגישים.
מזילים דמעה על ארץ נעלמת ואובדת
צורחים וצורכים
דיבורים, ריגושים,אדמה ודם
הו האדם.
ארצי שפרחה לי ,
שקדיות התנוצצו בפריחתן הנוגה
הקדימו זמנן, כמו יודעות העקה.
ליקירי ויקירות ארצנו
באשר הם...
בהערכה עצומה והרבה תקווה
בעזר ה´ בורא הבריאה....
תגובות