ריקנות
אני ואת כבר חברים ותיקים
אני שב אלייך כל פעם, לפגישה מחודשת
כמו מאהב חסר יכולת שחוזר פעם אחרי פעם
לאותה  זקנה, מצולקת
המחייכת לעומתו
בפה מלא שיניים צהובות

ריקנות
דבר לא נתת לי רק תבעת לעצמך,
חתיכת אנוכית,
את מתגנבת אלי בפה מלא תאווה
ברגעי השפל הנוראיים
ודורשת את פיצויך בעיניים רעבתניות.
את רוצה את הריגוש והפמפום המהיר (במזרקי הדלק החדשניים שאינם שלך)
כאן ועכשיו וללא דיחוי
אך זהו סופך ילדתי...
לא אוסיף עוד לשבות בקסמייך
לא אוסיף עוד ליפול עם יופיך הכוזב
כי מה שאינך יודעת, בבואה יקרה,
הוא שאני יודע את סודך...

כי ממך אין לאן עוד לרדת
את התחתית של הבור
יודעת את בעצמך את אשר לאדם את עושה
קוראת לו לצאת ולקרוא ולברוח
ולילל את חזיונותיו מול השתיקה הקרה...

אך לא בזאת הסתתמו טענותיי
יודע אני את אשר חבוי מכל
איך גם את בלילות נעורה וצוללת
וחולמת לנפול שוב בקסמיו
להגיע סוף סוף, אחרי כל הטרוף
אליו