אלי אייזנר

היתפסות ר' אליעזר למינות

(דפים טז, ב - יז, א)[1]

א.    מבוא

1.    רקע היסטורי

2.    פירוש הגמרא

ב.    שאלות על הסוגיה

ג.     התייחסות למושג "מין"

1.      שיטת רש"י

2.      שיטת הרמב"ם

3.      שיטות הראשונים בהסבר שיטת הרמב"ם

4.      מקורות מודרניים

ד.    סיכום ביניים

ה.   פשר התנהגות ר' אליעזר

1.    ביאור תשובת יעקב איש כפר סכניא

2.    מדוע לא קיבל ר' אליעזר תנחומים

3.    חטאו של ר' אליעזר

ו.      גבולות ההרחקה ממינות

ז.     סיכום

א.מבוא

                בגמרא עבודה זרה טז, ב מובא הסיפור הבא:

ת"ר: כשנתפס ר' אליעזר למינות, העלהו לגרדום לידון. אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו? אמר לו: נאמן עלי הדיין. כסבור אותו הגמון: עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים. אמר לו: הואיל והאמנתי עליך, דימוס, פטור אתה.

כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו ר' עקיבא: רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני? אמר לו: אמור. אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך, ועליו נתפסת? אמר לו: עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי, כתוב בתורתכם: "לא תביא אתנן זונה", מהו לעשות הימנו בית הכסא לכהן גדול? ולא אמרתי לו כלום; אמר לי, כך לימדני: "כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו" - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה: "הרחק מעליה דרכך" - זו מינות, "ואל תקרב אל פתח ביתה" - זו הרשות. ואיכא דאמרי: "הרחק מעליה דרכך" - זו מינות והרשות, ו"אל תקרב אל פתח ביתה "- זו זונה. וכמה? אמר רב חסדא: ארבע אמות.

1. רקע היסטורי

                סיפור ר' אליעזר בן הורקנוס מעורר זכרונות קשים מן ההיסטוריה הכואבת כל כך של העם היהודי. במהלך שנות הגלות עבר העם היהודי פוגרומים והתנכלויות אנטישמיות. הסיפור אכן מגולל אירוע ממין זה. לפני שנבאר את סיפור ר' אליעזר והעלאתו לגרדום, עלינו ללמוד את הרקע ההיסטורי לסיפור.

ר' אליעזר חי בסוף תקופת בית שני.[2] הוא נכנס לעולם התורה רק בגיל 22 או 28[3], עד אז היה עובד בשדות אביו העשיר. עם כניסתו לעולם התורה היה תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי מבית הלל, וגדל להיות תלמיד חכם עצום. אע"פ שהיה מבית מדרשו של בית הלל, בית מדרש שנטה להקל, יחסית, בסוגיות הלכתיות, הוא עצמו נטה להחמיר כבית שמאי, כפי שעולה ממקורות רבים. רבי אליעזר היה בקיא בלשונות רבות[4] וביטא יחס שלילי לגויים[5]. באופיו היה תקיף מאוד ועל כן שמר על המסורת שקיבל מרבותיו ולא נכנע לדעת הרוב בסנהדרין, דבר זה גרם לנידויו על ידם.[6]

במאמר זה בחרתי להציג את פני הסוגיה עם מקורות היסטוריים מלווים, שכן בנושא של תולדות עם ישראל והעמים, הבנה עמוקה וכנה נעשית, לטעמי, רק עם ראיית כל הפרטים הנוגעים לדבר.

2. פירוש הגמרא

ר' אליעזר הואשם על ידי השלטונות באשמת מינות (ייתכן והכוונה לנצרות[7], ויתכן לצורות פולחן שליליות אחרות).

לדבר טמא אחר, דהיינו; בניית שירותים לכהן גדול[8] ראוי הדבר ובזה אין כל איסור. ר' אליעזר לא עונה לו כלום.

ב. שאלות על הסוגיה

ישנן ארבע שאלות מרכזיות העולות מהסוגיה:

א.    מה משמעות הביטוי "נתפס ר' אליעזר למינות"?

ב.    מדוע לא קיבל ר' אליעזר תנחומים מתלמידיו? מהו פשר התנהגותו של רבי אליעזר?

ג.     "שמא מינות בא לידך והנאך?" ניתן לשאול על ביטוי זה שתי שאלות:

1.       איזה סוג הנאה נהנה ר' אליעזר מדברי המינים?

2.       בהנחה שמדובר בהנאה אינטלקטואלית, האם באמת להלכה אסור ליהנות הנאה ממין זה מדברי מינות?

ד.    עד היכן הם גבולות ההרחקה ממינות?

ג. התייחסות למושג "מין"

1. שיטת רש"י

רש"י על מסכת ע"ז בסוגייתנו מסביר כי מינות היא ע"ז באופן אקטיבי. מדברי רש"י ניתן לפרש את הסוגיה באופן הבא, ר' אליעזר הוכרח לעבוד ע"ז ע"י הרומאים. ההגמון שואל אותו מדוע בן אדם מכובד שכמוך[9] מתעסק עם יהדות (שהיא ההפך ממינות - מגמת הרומאים). ההגמון הבין בטעות מתשובת ר' אליעזר שהוא מתנצל ומקבל את מרות בית הדין הרומאי. כשבאו תלמידיו לנחם את רבי אליעזר, הם התכוונו לנחמו על שהוכרח לעבוד ע"ז.

2. שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בספרו משנה תורה מגדיר מהו מין:

חמשה הן הנקראים מינים: 1)האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, 2)והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר, 3)והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, 4)וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, 5)וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. כל אחד מחמשה אלו הוא מין.

הלכות תשובה, פרק ג, ז [10]

3. עיון בשיטות הראשונים בהסבר דעת הרמב"ם

וכן האומר שאינו לבדו הראשון. א"א כאותו שאמר: אלהיכם צייר גדול היה, אלא שמצא לו סמנים גדולים, תהו ובהו, חושך ומים ורוח, ובהם עשה מה שעשה.

השגות הראב"ד על הרמב"ם שם

כלומר, לגבי האופציה של "האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל" (ההגדרה הרביעית למין, ע"פ הרמב"ם) מסביר הראב"ד כי הכוונה לאדם הטוען כי אלוקים הוא כמו צייר גדול שלקח חומרים המצויים בעולם מקדם ובאמצעותם יצר את העולם. כלומר, העולם נברא יש מיש, ולא יש מאין.

הכסף משנה מקשה על הרמב"ם:

בפרק אין מעמידין (דף כו, ב) אמרינן דמין זה העובד כוכבים.

אנו למדים ממסכת ע"ז, דף כו, ב, כי עובדי כוכבים נקראים מינים. ואילו בהלכות תשובה הרמב"ם הרחיב את הגדרת ה"מין". הכיצד?

הכסף משנה על עונה כי הסיבה שהרמב"ם ציין את המין כאחד שכופר בקדמות האל, היא כדי לחלק בין אחד שסובר כי העולם קדום ואין לו מנהיג, לזה הסובר שהעולם קדום ויש לו מנהיג.

הלחם משנה מיישב את הקושיה באופן אחר:

מיהו הא לא קשיא, דבכלל עובד כוכבים הוו הני חמשה, דעובד כוכבים ר"ל שמקבל אלוה אחר זולת האל יתברך ומכחיש אלוהותו וכן אלו החמשה מכחישי אלוהותו הן.

הלחם משנה הסביר כי חמש ההגדרות של המין לפי הרמב"ם הן הרחבה של הגדרת המין במסכת ע"ז: העובד עבודת כוכבים. כפי שאומר הרמב"ם, הלכות ע"ז, פרק ב', ה':

המינים הם התרים אחר מחשבות ליבם ומפקפקים בייחוד ה', בתורה מן השמיים ובנבואה, עד שבאים לידי עבירה על גופי תורה בשאט נפש וביד רמה ואומרים שאין בה עוון. ואסור לספר עימהם ולהשיב להם תשובה כלל.

כלומר, המינים נידונים לפי סופם - החשש שיבואו לידי עבודה זרה ממש. אם כן, ללחם משנה יש לומר שההגמון לא ביקש לכפות על ר' אליעזר לעבוד עבודה זרה בפועל, כי אם להודות לאחד מעקרונות המינות, שהיא שלב קודם לעבודה זרה ממשית. ההגמון חשב שר' אליעזר מתכוון להודות לע"ז שלו, ולכן חס על חייו. מכיוון שניצל בדרך כל כך מביכה, סירב לקבל תנחומים מתלמידיו

4. מקורות מודרניים

מקורות מודרניים יותר[11] סוקרים גם כן את תופעת המינות במקורות. מינים הוא מושג שחז"ל השתמשו בו פעמים רבות לציון קבוצות כיתתיות שונות בעם ישראל: הצדוקים והבייתוסים, השומרונים והנוצרים (יהודים נוצרים).

בשנת 70 לספירה, כאשר חרב בית המקדש, אפשר היה לזהות לא פחות מתריסר כתות שונות (ירושלמי סנהדרין י', הלכה ו'), והלכה וגברה ההכרה, כי קיומן בתוך המחנה היהודי, ופעילותן, מערערות את רוח העם ומהוות איום על היהדות. המנהג לקרוא את עשרת הדיברות בבית הכנסת מדי בוקר נפסק בתגובה לטענותיהם של המינים (יהודים נוצרים), כי רק לעשרת הדיברות יש תוקף דתי מחייב (ברכות יב, א)[12]. לבסוף, סביב השנים 90-80 לספירה, נוספה לתפילת העמידה ("שמונה עשרה") של ימי החול קללה נגד המומרים והמינים, שהלשנותיהם הפכו לתופעה בלתי נסבלת. צעד זה היה הגורם העיקרי להרחקת היהודים-הנוצרים מבתי הכנסת, והפיכתם מחבורה יהודית בעלת דעות חריגות, לכת שנרדפה ולבסוף נהרסה בידי הכנסייה הלא-יהודית. לאחר מכן, בראשית תקופת התלמוד, מציין המונח "מין" לרוב פילוסופים פגאניים, גנוסטים או נוצרים (לא-יהודים). בימי הביניים הפכה המילה לכינוי לאתאיסטים, או לעובדי אלילים.

בספרות חז"ל ה"מין" קשור לעתים קרובות קשר הדוק לאפיקורוס או לכופר - מי שמבזה את החכמים ואת תלמודם, דוחה את סמכותם ומזלזל בגלוי בתורה שבעל פה.[13]

לפי ההסברים הללו עולה כי היתפסותו של ר' אליעזר למינות תתפרש הכי טוב אם תובן כנפילתו בשבי הרומאי, שביקשו לכפותו להתנהג בצורה שונה מהמקובל בקרב גדולי ישראל.

ד. סיכום ביניים

עד עתה הסברתי את הסוגיה, שאלתי ארבע שאלות מרכזיות העולות מקריאת הטקסט והסברתי את המונח "מין" לפי הסברי הראשונים והסברים מאוחרים יותר. הצורך בהגדרת המושג "מין" נבע מהעובדה שלא ניתן להבין על מה נתפס ר' אליעזר וכמו כן, לא ניתן להבין את דבריו של יעקב איש כפר סכניא ללא אותה הגדרה. שכן, על פניו קיים יחס ישיר בין דברי יעקב איש כפר סכניא לחטא ר' אליעזר (חטאו של ר' אליעזר היה הסכמה לדברי יעקב איש כפר סכניא).

ה. פשר התנהגות רבי אליעזר

1. ביאור תשובת יעקב איש כפר סכניא

על פי חסרונות הש"ס[14] נראה כי יעקב איש כפר סכניא הינו נוצרי קדמון, מתלמידיו של ישו. הפסול התיאולוגי בדבריו של יעקב איש כפר סכניא נובע מהעובדה כי לפי ישו הנוצרי, דבר טמא, כסף שנועד לפרוצה ישמש לצורך דבר טמא אחר, בית הכסא של כהן גדול. אך תיאוריית יעקב איש כפר סכניא אינה נכונה כלל, שכן ע"פ היהדות גם בית הכסא של כהן גדול אינו דבר טמא, שכן החיים הטבעיים,החומריים אינם פסולים בעצמם. ראה  בדבריו של הראי"ה קוק בספר אורות:

גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונה זה סדר זרעים- שמאמין בחי העולמים וזורע." כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחוניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית.

אורות התחיה, פסקה ל"ג, עמ' פ'

בניגוד לדעת יעקב איש כפר סכניא, המזהה את החומריות עם טומאה, רעיון נוצרי ידוע, בעם ישראל זיהוי זה אינו מחייב, והוא אף בעייתי. החומר, הטבע, אינם פסולים בעצם, ואף יכולים לשמש כלי לקדושה.

2. מדוע לא קיבל ר' אליעזר תנחומים

הגמרא במועד קטן אומרת כדלהלן:

 ואמר רב משום רבי ראובן בן איצטרובילי, ואמרי לה במתניתא תנא, אמר רבי ראובן בן איצטרובילי: אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו, ושמח.

בבלי, מועד קטן יח, ב

ניתן אולי להסביר את צערו של רבי אליעזר, לפי גמרא זו, הטוענת כי "אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשהו וכו' "

משום כך הצטער ר' אליעזר, שמא יש בלבו איזה שמץ מינות, שהרי אם לא כן מדוע נחשד?! לכן לא רצה לקבל תנחומים, כי הניח שהמציאות המביכה, אליה נקלע, משקפת במשהו את המתחולל בנפשו.

ר' עקיבא ניחמו על ידי כך שאמר לו שאין זה משום שלרבי אליעזר היה פגם בלב, אלא משום ששמע דבר מינות ונהנה ממנו. כלומר פגם חיצוני, ולא מהותי-פנימי.[15]

3. חטאו של ר' אליעזר

המהרש"א על סוגיתנו טוען כי חטאו של ר' אליעזר הוא שמיעה למין, מכיוון שברגע שמתעסקים עם מינות קשה לפרוש ממנה. העוון של ר' אליעזר בן הורקנוס, אם כן, אינו הנאה מדבריו של ה'מין', אלא מזה שבכלל דיבר עם המין. כך נפסק גם בטור, יורה דעה, סימן ק"נ:

 מצוה להתרחק מדרך אליל ד' אמות ישב לו קוץ ברגלו בפני אליל או נתפזרו לו מעות לפניה - לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות מפני שנראה כמשתחוה לה ואם אינו נראה כמשתחוה לה כגון שמצדד עצמו מותר מעיין המושך מים בפני אליל לא ישחה וישתה ואפילו אי מאית אי לא שתי פרצוף המקלח מים בכרכים לא יניח פיו וישתה מפני שנראה כמנשק לאליל:

ייתכן כי ר' אליעזר בן הורקנוס שמע ל'מין' היהודי, תלמידו של ישו הנוצרי, מכיוון שר' אליעזר היה עניו גדול. (ראה יומא סו, ב, שנמנע לענות על שאלות ששאלוהו כשלא הייתה בידו מסורת מרבו). וכן היה מלא באהבת ישראל (ניתן לראות את יחסו החביב לעם ישראל באבות ב, י, שם הוא דורש כי כבוד חברו יהיה חביב עליו ככבודו הפרטי). ייתכן כי ניתן להסביר את מעשה ר' אליעזר ע"פ דבריו של החזון איש בהלכות שחיטה, בהם הוא מסביר כי לא קיים דין "מורידין ולא מעלין" במינים האידנא, מכיון שמעשה כזה היום היה מוסיף איבה בישראל ומגביר את השנאה.

ונראה דאין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין... אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה, אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות חס וחלילה וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת.

חזון איש, 'הלכות שחיטה'

המהר"ל, בהתייחסו למסכת קידושין לו, א, מגדיל ואומר כי גם יהודים העובדים עבודה זרה נקראים בנים:

כי אין שייך ביטול לעניין זה אשר נקראו ישראל בנים, כי שם בנים (הוא) מצד אשר השי"ת הוא עילה להם, כמו האב שהוא עילה אל הבן והוא מצד עצמו של האב, ודבר זה אין שינוי לו בכל חטא אשר יעשה, תהיה החטא מה שהוא, שכל חטא שהוא הסרה מן השם יתברך- הכל הוא מצד העלול, אבל מצד כי הוא יתברך עילה להם- דבר זה הוא מצד אמיתת עצמו. (נצח ישראל, פרק י"א)

אפשרות נוספת להסביר את פשר התנהגותו של רבי אליעזר היא הרקע הסגפני שלו (ע"פ אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, עמ' 40, ד"ר יהושע אייזנברג, הוצאת "יבנה"). התפיסה העקרונית שלו על החיים היא של התנזרות מהנאות העולם, שנתפסו אצלו כרוע בדמיון מה לגישה של הנצרות הקדמונית. לכן, טענת יעקב איש כפר סכניא,לא עוררה תגובה מצד ר' אליעזר.

העובדה שר' אליעזר ניצל, בסופו של דבר, ממיתה, יתכן ומראה על כך אמת מסוימת בהנהגתו, ולכן כשלונו נתפס בטעות, אך לא סוף פסוק.

ו. גבולות ההרחקה ממינות[16]

יש מרבותינו שהרחיקו לכת עוד יותר בהרחקה והסתייגות ממינות, על רקע סיפורו של ר' אליעזר הגדול, שמעד מחמת העדר הריחוק ממנה.

ה"שלטי גיבורים" על אתר לומד מן הסוגיה מסקנות מרחיקות לכת; אסור ללמוד שום דבר טוב מן המינים. אסור לקרוא בספרים החיצונים (ספרי הפילוסופיה), שכן הם מביאים לידי כפירה באלוקים. זו פרשנות מרחיבה ביותר למושג "מין". עד כדי כך גדול החשש לשיטת השלט"ג.

אולם תוס' רבינו אלחנן כותב:

ותימה דבמס' שבת (דף קטז, א) אמרינן גבי בי אבדינן וגבי [בי] נצרפי דמשום סכנה היו מניחין ללכת שם, דאיכא דקאמר התם: אנא מינייהו אנא [וכו'], זמנא חדא אזל להתם ובעו לסכוני', ופריש.

תוס' רבינו אלחנן (בן ר"י הזקן מדמפיר) מקשה על הדרישה להרחקה של ארבע אמות המופיעה בסוגיתנו מהסוגיה במסכת שבת, הפוסקת שכאשר יש לאדם שתי דרכים, דרך אחת מסוכנת ואחת בטוחה אך זו הבטוחה בקרבת בית עבודה זרה, מותר לילך בדרך הבטוחה.

רבינו אלחנן מנסה לתרץ את הקושיה כך:

ושמא כשהולך להתווכח עמהם לפסול תורתם - מותר רק שלא יעסוק כי אם בזה. ודוקא בי' אבידן שלכך היה עשוי, אבל מקום אחר של ע"ז ושל מינות – לא, וצ"ע. ובי אבידן ראיתי כתוב בשם פיר"ח: בית שמתקבצין שם חכמים ונושאין ונותנין בדיני כל אומה ולשון, זהו כמו שפירשתי שלכך עשוי.

רבינו אלחנן מסביר את הסתירה באופן הבא: ייתכן שאם הולך להתווכח עימהם כדי לפסול תורתם יהיה מותר, רק אסור להתעסק בשום דבר כי אם בזה. אך אומר רבינו אלחנן (ע"פ מה שנכתב על ידי ר"ח) כי זה יהיה מותר רק "בבי אבדינן" - מקום מיוחד (בבית ע"ז שלהם - ע"פ הר"ח) שמתקבצים שם חכמים ונושאים ונותנין בדיני כל אומה ולשון.

הר"ח אומר במסכת שבת כי אם כוונתו להתווכח עם המינים אז מותר לעשות זאת גם במקום של מינות.

הרב שרלו אומר בנוגע לקריאה ב'ספרות חיצונית' כי כלל ידוע: "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין[17]."

יש להפריד בין מהות ודרך חיים לחכמה. מה שקשור לחכמה מותר לקחת מהגויים. שהרי, מצאנו שמשה למד מיתרו כיצד לארגן את מערכת המשפט. "גם הרמב"ם אימץ דברים רבים מספרו של אריסטו, 'אתיקה', וחלקים מהלכות דעות הם כמעט העתק מוחלט מספר זה." אמנם, הרמב"ם "גייר" את אריסטו, והכניס אותו לחיי העולם המיוחד של התורה.

למסקנה, אומר הרב שרלו, "אנו מעונינים ללמוד עניינים שונים שהתפתחו בעולם כולו כדי להעשיר את עולמנו בפירות ההישגים האנושיים."[18]

כמובן, צריך להבחין כי אותם דברים לא יהיו מנוגדים ליסודות ביהדות כמו: ענוה, צדק וחסד, בחירה חופשית, שיפוטיות וכדו'.

ז. סיכום

     במאמר זה הסברתי  רעיונית את סיפור העלאת ר' אליעזר לגרדום. לצורך זה חקרתי שתי סוגיות מרכזיות, פירוש המושג "מין", ביאור החטא ומניעיו של ר' אליעזר. ביחס למושג "מין", סוברים רוב הראשונים כי הכוונה לכפירה כלשהי. ביחס לחטא ר' אליעזר נראה כי בפשטות החטא הוא הקירבה למינים, אולם בהקשר למניעי החטא, ישנן שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה היא שענווה ואהבת ישראל יתרות הוליכו את ר' אליעזר למעשהו, ואפשרות שנייה היא שהדבר נגרם מהרקע הסגפני של ר' אליעזר. מתוך הסוגיה הגעתי לגבולות ההרחקה ממינות שעליה, חלוקות הדעות. מצד אחד, קיימת התייחסות שלילית לחלוטין למינות, האוסרת כל קשר עם המינים, ומאידך גיסא, קיימת גישה האומרת שמותר ליצור איתם קשר, כדי שנוכיחם על טעותם התיאולוגית, וגם כדי שנלמד מהם תכונות חיוביות, למען התפתחות האנושות בכלל, ועם ישראל בפרט.