הדרשה מעובדת משיעור של הרב אביה הכהן, בישיבת הקיבוץ הדתי, עין צורים. ניתן לשמוע את השיעור מדי יום חמישי בשעה 22 בלילה, בישיבה(השיעור פתוח לכל, גם נשים). רק אל תאמרו שבאתם בגללי.

דינה, בת יעקב,יוצאת ´לראות´ בארץ. שכם בן חמור אונס אותה.אולם, שכם חוזר בתשובה."ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר אל לב הנערה." שכם חוזר בתשובה, הוא מבין שהוא הרס את החיים של דינה,  ועכשיו עליו לתקן את חטאו. התורה כבר אמרה, "כי ימצא איש  נערה בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו. ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו." התורה אומרת כי האונס בתולה, נדפק. עליו להינשא לה ולדאוג לכל צרכיה. אנו החיים בעולם מודרני, בעל ערכי מוסר מודרניים, מזדעזעים. הרצחת וגם ירשת?! וכי מדוע תסבול נערה מסכנה ותוצרך להתחתן עם זה שהרס לה את החיים?! חז"ל כבר סייגו את הכתוב ואמרו כי אם היא לא רוצה להתחתן עמו, אין היא חייבת, אולם היא רשאית לכפות עליו נישואין.

אולם פירוש חז"ל אכן רחוק מהפשט. סיבה לכך שהנאנסת אמורה להתחתן עם האנס, נובע מסיפור שמאוד מזכיר לנו את סיפור דינה ושכם והוא סיפור אמנון ותמר.

 ספר שמואל ב´, פרק י"ג. אמנון מתאהב באחותו למחצה, אחות אבשלום,תמר. אמנון משתמש בעצת בן דודו, יהונדב, ועושה תכסיס בשביל ל´השיג´ את תמר. כאשר תמר מגיעה אל אמנון ורוצה לסעוד אותו, לפתע תוקף אותה אמנון. תמר אומרת לו "ואני אנה אוליך את חרפתי..." למרות זאת אמנון פוגע בה בברוטליות ואז הוא שונא אותה שנאה גדולה מאוד, "כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה." ואז אמנון משלח אותה ממנו. היא מפצירה בו, "ותאמר לו אל אודות הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני." אבל אמנון לא שומע לה. הוא קורא למשרתיו, וכל האהבה הגדולה שהיתה בתחילת הסיפור פג. "שלחו נא את זאת  מעלי החוצה..." פתאום תמר, אהובתו נהפכת לגוף שלישי, למרות שהיא נוכחת בגוף שני. אחרי שסיפק את יציריו, עכשיו היא סתם חפץ מעיק. החפץ לא רק מעיק אלא תובע. "ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות ישראל הבתולות מעילים." בנות ישראל הבתולות לבשו סימן היכר בכדי שידעו שהן רווקות. הרמב"ם כבר כתב כי גם הרווקות וגם הנשואות יוצאות לרשות הרבים עם כיסוי ראש. אז כשהכיסוי ראש לא משמש סימן הבדל בין רווקה לנשואה, צריך סימן היכר. תמר קורעת את כתונת זו. היא פוגשת את אבשלום ששואל אותה, האם אמנון פגע בה. אין תשובה, זה די ברור שזה הוא.  אבשלום אומר לאחותו, "החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה." דוד המלך  שמע את הדברים, ומה תגובתו, "ויחר לו מאוד." אבשלום לעומת זאת שונא את אמנון, "על דבר אשר ענה את תמר אחותו." אמנון בסופו של דבר נרצח על ידי נערי אבשלום, וכפי שמנסח זאת יונדב, "אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענותו את תמר אחותו."

על פי הפשט, בחורה שנאנסת לא נמצאת בראש סולם רשימת המשודכים. היא לא תמצא בקלות חתן, כי ´בתולין´ זה קודש ואף אחד לא ירצה בחורה שאינה בתולה. לכן באה התורה ומבטיחה לה שהיא תקים בית בישראל ויהיה מי שידאג לה. בנוסף לכך בעלה משלם מוהר(נדוניה) לאביה.שכם בן חמור מבקש מאביו שיקח את דינה, לו לאשה.

לאחר האונס, יעקב מחריש. האחים עצובים וכועסים, "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה." לאחר תגובת האחים, שכם מבקש את ידי הנערה ממשפחת יעקב, ונותן להם מוהר, כנדרש מהאנס. האחים מרמים את שכם ובתכסיס חכם, הורגים את כל בני עירו של שכם.

יעקב כועס על לוי וישמעון שהרגו את אנשי שכם, ואומר להם שזה מעשה טקטי לא נכון, עתה הם בסכנת מוות מעמי הסביבה. האחים מגיבים, "הכזונה תעשה את אחותנו!?"

יעקב אבינו שותק. מדוע? יעקב יודע כי התפתח כאן בסופו של דבר סיפור אהבה בין בתו לאהובה, ולכן, למרות התנגדותו לקשר זה, לא הוא זה שיהרוס את הקשר. כלל ברזל, אסור לאדם חיצוני להתערב במערכת יחסים שישבור את הקשר.

האחים הם אלו שישברו את הקשר ושיאירו את דינה אומללה. אולם בכל הסיפור לא רואים כי דינה היא זו שחשובה להם, ובגלל ששכם ענה את דינה, נוקמים בו. באמת פגיעת דינה לא חשובה כל כך, לא כמו פגיעת תמר, אחות אבשלום. אבשלום נוקם באמנון בגלל שאמנון פגע בתמר. האחים פוגעים בשכם, בגלל כבוד המשפחה. פגעו בכבוד המשפחה, בבית יעקב, באחותנו, לא בדינה. רואים היטב שכוונתם הייתה רעה גם מסמיכות הענינים לתחילת פרשת וישב( הפרשה ההבאה) שם לוי ושמעון הם ממארגני הורדת יוסף לבור במטרה להורגו בראשונה עד שהוחלט למוכרו. אין אני בא לבקר את אבותינו ולהתגאות בחטאיהם. מטרתי להראות כי ספר בראשית המלמד אותנו לקחי חיים, מלמד אותנו אף הפעם. האבות שהיו מרכבה לשכינה, היו אנשים בעלי גוף ונשמה. גופם ניצב בארץ, אך ראשם מגיע לשמים. אבותינו היו אנשים בעלי שאיפות טובות, שכל מטרתם, להשתפר. דוד המלך חטא בחטא בת שבע, למרות שהגמרא אומרת כי לא חטא בחטא זה, אולם הגמ´ אומרת כי תשובה לומדים מדוד. הדמויות בתנ"ך בניגוד לספרות הנוצרית לא מכפים על אף אדם, אף לא על מקבל התורה, משה רבנו. האבות היו אכן אנשים צדיקים, אולם חטאיהם ובמיוחד תיקוניהם, מלמדים אותנו את  החתירה המתמדת לשלמות  ולצדק.