העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
נפלא!
(בשביל הרצף, אם כי זה נכון מאוד)
ואיך שהיא מביטה מאחורי הגזע, זה נותן הרגשה שהיא מסתכלת אל מי שבא לעזור לה, להיטיב לה. ומאחר שהיא מסתכלת אל המתבונן בציור זה מעמיד אותו בסיטואציה, ממש נחמד...
[ליצירה]
העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
[ליצירה]
נפלא!
(בשביל הרצף, אם כי זה נכון מאוד)
ואיך שהיא מביטה מאחורי הגזע, זה נותן הרגשה שהיא מסתכלת אל מי שבא לעזור לה, להיטיב לה. ומאחר שהיא מסתכלת אל המתבונן בציור זה מעמיד אותו בסיטואציה, ממש נחמד...
[ליצירה]
עכשיו אנחנו נגד הבדואים..? נראה לך שיושבים קבוצת אנשים בממשלה, סביב כוס קפה ומתכננים לאיזו קבוצה אטנית חדשה לאמלל את החיים? בכלל, הבא נתעלם מהעובדה שישראל הייתה המדינה הראשונה בהיסטוריה שעזרה להם להיישב בשטחים שלה... ושכיום כתוצאה מזה, היא סובלת מהכנופיות, גניבות, איומים, ולצערינו - גם פיתוי של קטינות ע"י אותם הבדואים... אז אתה אומר שנוהגים בהם בברוטליות? אני אומרת שכנראה שהם עוד לא הבינו את המסר.
[ליצירה]
יוסף, רעיון נחמד, אבל באמת התכוונתי לצד האפל יותר של משמעות הציור.
הקליפה החיצונית מתה, המבט הריק, כשכל מה שנשאר בפנים הוא דבר לא כ"כ חביב, שאחרי הרבה זמן כלוא חייב לצאת החוצה, ע"י שבירת המוסכמות, סידוק של המציאות כפי שהייתה מוכרת...
אבל גישה חיובית זה תמיד עדיף, אהבתי, תודה.
מיכל.
[ליצירה]
לחסוך בבולשיט
אהבתי. מאוד אפילו. צריכים להדפיס את השיר הזה - אם עוד אנשים היו קוראים אותו, המון בולשיט היה נחסך מאוזנינו בשעות הכי שבריריות שלנו... תודה.
[ליצירה]
כמו רביעית, הייתי צריכה לחזור על השיר כדי להבין את המשחק :" ..שהוא... וגם זה...
הוא גם...וזה...."
מאוד נחמד, מחייב את הקורא להשקיע קצת מעצמו ביצירה, כדי לקבל את מלוא המשמעות.
הדבר היחיד שחבל זה הכותרת. אני מרגישה שזה היה יכול להיות יותר מוצלח אם היית מכניס קצת מהמיסטורין שבתוך השיר לכותרת. "וזה" לא רומז כלום... חבל.
תודה,
מיכל.
תגובות