Last Refugee
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם... אפשר גם להבין הפוך - 'הפליט האחרון' כי כל היותר כבר הגיעו לחוף מבטחים, ורק ילדה אחת נשכחה מאחור ולא יודעת שכבר לא צריך להתחבא. [ליצירה]
- [ליצירה] העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף. ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה. באמת נפלא! תודה [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! (בשביל הרצף, אם כי זה נכון מאוד) ואיך שהיא מביטה מאחורי הגזע, זה נותן הרגשה שהיא מסתכלת אל מי שבא לעזור לה, להיטיב לה. ומאחר שהיא מסתכלת אל המתבונן בציור זה מעמיד אותו בסיטואציה, ממש נחמד... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אז מצד ימין למעלה - "לביא זוהר", "סומסום הפתח", "נמלה" ו "כרובי". "קנטאור", "ירושלמי", "בוסקילה", "אוסף טרמפיסטים", "צל של עצמי", "ישי שור" (בתוך "דוידס", אבל לא רואים בגלל הסריקה.. ) "ממזר פרחים", "מרק דגים", "ציידת חלומות", "עוף עם פלאפון", "wild rose, "דב (אביב וסתיו)", "החתלתול של שרדינגר", "יוסף שמח" ובפינה למטה - "אחת מהצד". המשך שבוע טוב.... [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב בצורה ככ זורמת, כל מילה מושכת את הקורא להמשיך הלאה, להזדהות עם הדמות.... מקסים! תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] ציורי ויפה. הטבע מלא בציורים משלו. ואנחנו בני תמותה עלובים מנסים "לעבור בעיפרון על מה שאלוהים כתב בעת..." (אינשטיין). [ליצירה]
- [ליצירה] ידיד > חבר. באמת, מניסיון. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. יפה! אני גונבת את האוירה כאן לרעיון לציור... נא נא נא נאנא. אחת שעדיין צריכה לשיר את המה נשתנה.... : ) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. סוף מעולה. ניצוצות אור המבליטים את החושך.. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אפשר להרחיב יותר בנושא, אבל זה היה הרעיון... תודה על ההערות\תגובות! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף, רעיון נחמד, אבל באמת התכוונתי לצד האפל יותר של משמעות הציור. הקליפה החיצונית מתה, המבט הריק, כשכל מה שנשאר בפנים הוא דבר לא כ"כ חביב, שאחרי הרבה זמן כלוא חייב לצאת החוצה, ע"י שבירת המוסכמות, סידוק של המציאות כפי שהייתה מוכרת... אבל גישה חיובית זה תמיד עדיף, אהבתי, תודה. מיכל. [ליצירה]
- [ליצירה] ומי שומר על השומרים? אהבתי. מאוד התחברתי לדרך בה בחרת להביא את כל הרעיון. סתם ככה גם שאר היצירות החזותיות שלך תמיד מצליחות להעלות חיוך. תודה. [ליצירה]
תגובות