העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
נפלא!
(בשביל הרצף, אם כי זה נכון מאוד)
ואיך שהיא מביטה מאחורי הגזע, זה נותן הרגשה שהיא מסתכלת אל מי שבא לעזור לה, להיטיב לה. ומאחר שהיא מסתכלת אל המתבונן בציור זה מעמיד אותו בסיטואציה, ממש נחמד...
[ליצירה]
העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
[ליצירה]
נפלא!
(בשביל הרצף, אם כי זה נכון מאוד)
ואיך שהיא מביטה מאחורי הגזע, זה נותן הרגשה שהיא מסתכלת אל מי שבא לעזור לה, להיטיב לה. ומאחר שהיא מסתכלת אל המתבונן בציור זה מעמיד אותו בסיטואציה, ממש נחמד...
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
[ליצירה]
האמת היא שבדקתי המראה, ואומנם זה אולי היה נראה יותר טבעי עם האגודלים היו כלפי מטה, אבל אז הייתי צריכה לשנות גם את "התנוחה" של היצור שיוצא מבפנים, ולא רציתי...
תודה!
תגובות