ישבתי מולו שעתיים, הוא היה קשור לכיסא.                                סיפרתי לו איך אני מרגישה ואת כל מה שאני חושבת לפני הסוף שלו.                                                                                    סיפרתי לו איך הרגשתי שהוא החביא אותי בארון, כשדניאלה נכנסה אליו לדירה ואיך הרגשתי כשראיתי אותם ביחד בפרישמן .                                                                        ואז התחלתי לבכות, אמרתי שאני לא יכולה לעשות לו את זה של אבל אני חייבת - תפקידה של אישה זה לשלוט בגבר שלה).  בכיתי ובכיתי והוא רק הסתכל עלי כל הזמן  הזה  ולא אמר כלום, רציתי שישכנע אותי לסלוח לו, שידבר, שיבכה, רציתי שישאר, אבל הוא לא בכה.                                                        אחרי זה לקחתי את הגופה שלו אליה הביתה, היא רצתה אותו לא?! שתיקח אותו לעצמה.       

בדרך חזרה הביתה לא יכולתי לנהוג מרוב הדמעות, כאב לי שהוא יהיה שלה גם עכשיו.                                                                  אז חזרתי אליה ולקחתי אותו בחזרה, שהיא לא תרגיש שניצחה .                                                                          השכבתי אותו בסלון, ישבתי על הברכיים ולא הפסקתי ללטף אותו ולבכות, הבן זונה לכלך ת´שטיח שהוא קנה לי ב IKEA  עם הדם המסריח שלו, אבל על זה סלחתי לו .                                    חיבקתי אותו ובכיתי עד שהם באו, הם לקחו אותו בשקית שחורה ואותי לתחנה שלהם, שמו עליי אזיקים שאלו המון שאלות ולא נתנו לי לישון.

 ועכשיו אני יושבת כאן עם כל הרוצחות האלה ומתגעגעת אליו כ"כ.                                                                                        חבל שלא נתתי לו לחיות, לפחות הוא היה בא לבקר אותי.