זה סיפור על אנשים קטנים, שחולמים על הצלחות גדולות לכל אחד יש חלום להביא ת´מכה של החיים שלו, ולכל אחד יש משהו חזק שהוא מאמין בו ויודע שאם העולם לא מעוניין אז העולם מפסיד.
40 יום חיכינו לתשובה, במכתב ששלחו לנו היה כתוב – שהבחירה הייתה קשה, שהצוות התלבט ושכולם היו מוכשרים מאד ואולי כדאי באמת שננסה את מזלנו גם בשנה הבאה.
ידענו שאנחנו טובים וידענו שאנחנו מוכשרים , אבל לא כ"כ ידענו מה לעשות עם זה. שני התימנים אמרו "בכוח! רק בכוח הם מבינים שם" , אז החלטנו ללכת לשם בעצמנו ולברר מה נהיה עם הצוות. שבוע אחרי זה כבר נחתנו בלונדון, יומיים שלמים ישבנו וחשבנו ´מה עושים´ לא היה יותר מדיי זמן, וביום השלישי כבר עמדנו מול הצוות עם הצעה מפתה – או שהם יקנו בכסף או שהם יקנו בכוח! .
אז נכון שצריך כישרון גדול בשביל להתעסק באמנות , אבל צריך עוד יותר כישרון בשביל לשווק אותה. לא הלך לנו , ואם לדייק – אפשר לומר אפילו ש ´זרקו אותנו מכל המדרגות´ , אבל לא העברנו בשתיקה , לא ויתרנו לעצמנו ולא ויתרנו להם, חזרנו לשם אחרי יומיים עם הצעה יותר מתפשרת – או שהם יקנו בכוח או שהם יקנו בזול! וגם אז אפשר לומר שלא הלך לנו, אבל את זה באמת כבר לא העברנו בשתיקה, העברנו במעצר. אחרי שלושה שבועות במעצר ,כבר לא חזרנו לשם, השכלנו להבין שאם האנגלים לא מבינים שום דבר באמנות , אי אפשר ללמד אותם בכוח.
תגובות