את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
[ליצירה]
הללויה
טוב שכשמכוונים אליך אקדח וירטואלי מעושן ומאיים- אתה מהין להגיב.
(או שצריך להתחנף ולומר לך שאתה ההשראה?)
אמנם עוד שלושים---
אבל כבר מתגעגעת.
תגובות