את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
[ליצירה]
ילדונת
יפה לך הליריות.
אבל אלינור ריגבי?!
יו, פרום אול דה פיפול, יו ת'ינק אבאוט לונלינס?
ממש כמו שבריטני ספירס תשיר על זה שיר.
אופס...
ו-אופס שוב...
'תה עלך,
וולקאם,
סו.
סו.
[ליצירה]
מתבוננת...
חלילה,
דווקא השורות האלה שציינת הן כל כך ההיפך ממה שעובר עלי.
כל כך חסרות אקטיביות...
ואכן אדמיאל קוסמן הוא דמות... מעניינת :)
סוערה, משפרת את יכולותיה הדיפלומטיות.
[ליצירה]
ועכשיו... אחרי כולם
מוצאת זמן להגיד רק שאני נפעמת.
ה' חנן אותך בכישרון רב.
זה יפהפה.
והתעכבתי עד עכשיו כדי למצוא משהו יותר מבריק לומר חוץ מהנ"ל, האנמי קצת...
[ליצירה]
אוף
זה מצויין.
ויש בו עגמומיות כזאת רגועה. לא יודעת מה רגוע בזה, ולמה, אבל היה לי רגוע לקרוא.
היו שם השניויות ומשחקי המילים שלך, החכמה והידע שלך, הנסוחים המדהימים שלך- ומעל לכל, הנשמה שלך...
רק מישהי כמוך, עם נשמה גבוהה כל כך, יכולה להכנס לתחושות של הנוגעים בסיפור בצורה כל כך מדוייקת ונוגעת ללב.
אהבתי ממש, ילדתי.
תגובות