קצת ארוך...מצפה לתגובות...תודה.

כולם אמרו לי להתבגר,

אבל הם עוד לא התבגרו.

כולם אמרו לי: "את אבא אתה זוכר"

ואני אמרתי שלא.

"זה לא יכול להיות", הם התעקשו.

אבל אני התעקשתי יותר.

כולם אמרו לי להתעורר,

אבל הם אלה שישנו.

כולם אמרו לי : "אתה בדיכאון"

ואני אמרתי שזה לא נכון.

"אתה תיפול בסוף " הם הזהירו,

אבל אני עמדתי בגאון.

כולם אמרו לי להשתקם,

אבל הם לא השתקמו כלל.

כולם אמרו לי: "תמשיך קדימה",

ואני נשארתי מאחור.

"אנחנו רוצים לעזור"- הם הצהירו,

אבל כמה נזק הם גרמו...

אמרתם לי:

תתבגר.

תתעורר.

תשתקם.

תיזכר.

ועם כל זה תחייה,

בלי להתפשר.

אתם:

אמרתם,

התעקשתם,

הזהרתם,

הצהרתם...

אבל מה?..

מתוך כל זה,

כלום לא עשיתם.

בכלום לא עזרתם,

רק אותי לאשליות הכנסתם.

ואני אומר לכם עכשיו:

תתבגרו.

תתעוררו.

תשתקמו.

תיזכרו.

ועם כל זה תחייו,

ואל תתפשרו.

ואולי אחרי הכל-מעט תעזרו...