כשאני איתך
אני חלול
לא רק השיר
גם המילים
לא רק הקרס
גם אני
לא רק אני
גם הוא
פיטר פן הקטן שבי
שאורב שם בפינה
עד שיצליח לזרוק אותי לתנין..
כולי חלול
כל כולי ידוע לפנייך
ואת
לקחת אותי
חשוף, מדמם
כמו שאני
ועם כל מה שראית בי
את רק נבהלת
נרתעת
כמו כולם...
ואותי השארת
להילחם עם פיטר פן
לבד...
בלי המגן, הקליפות שלי
חלול...
קפטן הוק
-
תיזהרו, יש שם קרס. קשה לראות אותו, אבל הוא שם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ממש לא קשור, רסיס... אבל קשה לי לנסות להסביר, אז שישאר ככה. אבל זה כלכך ממש לא קשור. מעשה לא נעשה כדי להראות גברי, יותר נכון הראשונה, גבר או לא גבר. באחוות גברים... או שיהיה אחוות סמרטוטים... קפטן. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבת שבאמת תביני משהו שלא את כתבת? קשה לי עם הלנסות-להבין-דברים-שאין-לך-מושג-בהם וזה בלי שום קשר לשיר הזה ספציפי. ושי דוידס, אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים הייתי אומר שגם לי זה מספיק בהחלט... דברי על זה עם הקדוש ברוך הוא יוצר אור ובורא חושך... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי לא הגיבו כי לא היה להם מה לומר? כמו לי. [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה מרתקת וההבנה הזו אודות "ואני בסך הכל המכשפה הרעה" יפה להפליא. אבל, והאמירה הבאה אינה ביקורת, היא בגדר התרשמות בלבד: את נותרת לכל אורך הטקסט וטקסטים רבים נוספים שלך רמה אחת מעל הקורא, כאילו ידועים לך דברים שהקורא לא יוכל להבין לעולם. הפניה לדמויות בתוך הטקסט בשם "ילדה" עשויה להביע רוך אבל מביעה גם עליונות. (כך, למשל, גם בעלת האוב פונה ל"בת קטנה"). העליונות קיימת שם גם כאשר הדיבור אינו מכוון לדמויות בתוך הטקסט, כאילו גם הקוראים הם דמויות כאלה. תחושה כזו היא טובה לפעמים, אבל לא תמיד. היא עשויה להעיק. [ליצירה]
תגובות