הוא מת,

ולא מזקנה.

הוא מת,

ובדעה צלולה.

שלח יד בנפשו-

קוראים לזה כך,

על אדם,

אשר את נפשו לקח.

יד אל אקדח שלח,

תעבור מאית השנייה-

והכל יישכח.

יריה קטנה,

בום גדול,

ברגע אחד יסיים את הכל.

ישאיר אחריו אם ובת,

נדמה כך,

שלו-כלל לא איכפת.

אף אחד לא יודע למה,

הרי יש לו הכל,

והוא לא צריך להתאמץ או לסבול.

הוא משאיר מכתב אחריו,

שלא ישכחו את קורות חייו.

היה לו קשה לעשות את זה,

אבל הרים את החפץ השחור,

וידע- שעכשיו אי-אפשר לחזור.

הוא לחץ על ההדק,

ומת בגאווה,

נוטל עימו את שארית התקווה.

משאיר אותנו בעולם שחור,

הולך קדימה,

משאיר אותנו מאחור.

אולי השכיל הוא בדרך הנכונה לבחור?

***  ***  ***  ***

אבל עכשיו הוא מת,

ואין יותר מה לדבר,

הלך אחד- יבוא אחר.

ואז הוא ילך.........

ולעולם זה לא ייגמר.

מה לעשות?

"ההסטוריה חוזרת"

כך הרצל היה אומר.

***  ***  ***  *** 

וכך, יש לכל אחד אקדח,

ששוכב לו אי-שם במגירה,

ומוציאים אותו כשאין ברירה.

וכשאין כבר כח להתנגד,

ומול החיים והאמת להתמודד.

אבל....

תמיד יש את האופציה השניה,

"ובחרת בחיים"

-זאת לא סתם אמירה

זו חובה עלינו- אנשים!

"ובחרת בחיים!!!"

יש ת'רע, ות'טוב,

לשנוא הכל,

או את כולם לאהוב.

הרי בידינו הבחירה-

לטוב או לרע.

ו..מישהו יודע מה אסרפואטי??

סליחה על הבורות....