מה לה לדמעה
שמנצנצת בזוית עיניי?
ומה לו לעצב
שחומק אט אל רגשותיי?
מה לגשם השוטף
כשאביב והכל אומר פריחה?
ומה לה לשמחה
שמושבתת כי אינך?
אני מאמינה בכאב הזה
בעוצמה שהוא מעביר
אני חיה את האמת שלי
בפשטות
גם כשלפעמים נגמר לי האויר
אני כל כך אני כשאני עצובה
החיוך לפעמים הוא מסיכה
לפחדים שלנו
למה שכל כך עוצר אותנו
כולם רוצים להיות מאושרים
והאושר לרב הוא המבט בעיניים
פחות החיוך שבשפתיים
מה שמניע את הכל
זאת בעצם הבחירה להיות
סוד ההויה הוא
המקום הקטן הזה שמנצנץ באיזושהי פינה
אז מה לה
מה לה לאותה הדמעה???
תגובות