מקום זורח שהיה,
פסי כתום בתוך שקיעה.
גבעות של חול,
מול ים כחול.
תקוות תלויות באופק,
.התפילות מאיצות את הדופק
ילדה רצה בשדה הפתוח,
בטוחה שלחיים יש עדיין ביטוח.
שערה עם השמש זורח בזהב,
כמה שהיא מאושרת עכשיו.
ולפתע- הכל כבה!!!
אור השמש נעלם,
גבעות של חול מול ים של דם.
פסי כתום עולים באש!
גלים נסחפים ברחש גועש.
התקוות הנעלמות באופק המתרחק,
מתחלפות באבל, בבכי השוחק.
ואין נחמה לאמא אדמה,
אשר בניה הלקחו בכח מעימה.
ילדה בוכה בשדה הפתוח,
ודמעותיה זולגות כים המלוח.
וזה קשה לחשוב שהכל נגמר,
אומרים שטוב יותר-יהיה מחר...
זה נכתב האמת די מזמן...אבל לא מזמן הצטרפתי לכאן...
(29/08/05)
תגובות