ידיי ללא נוע מתחת לברז
מטהרות עצמם לקראת השנה
תקווה מתיזה על ליבי טיפות של
מנקה אני עצמי לקראת מחר
המיים על כפותיי
וידיי משפשפות את פחמו של העבר
אני ממלמלת לעצמי מנגינת סליחות
ונזכרת בצחוק כאשר הכאתי על דופי.
סוג של מבוכה, בילבול מתגרה בי.
כל אמירה בסליחות שאמרתי ממש מזכירה מעשיי נשכחות...ו
ושירי ארוך ומייגע
כי אינני יודעת כיצד בנימי אלוקיי לנגוע
אז הלב מייחל להטהר מכל רע
והלשון מבקשת מחסום לדיבורה
שנה טובה נפרשת כעת
ואתפלל אליך אבי שאת זכויותיי תרשום חזק בעט....
תגובות