אני נושאת אותו איתי,
אולי הוא כבר השיל את מעילי,
אבל אני עדיין נושאת אותו איתי.
כי משהו מישותו שוכן אצלי.
קצת כואב אבל המונמונמון אוהב...
היינו וזה היה טוב.
אבל בכ"ז החלטתי לעזוב.
כי אי-אפשר לרקוד על שתי החתונות.
אז הינך שם ואני פה
והקו הדמיוני מתארך מיום ליום
ואני שואלת:"נכון שזה לא נורא"....?
ואתה כהרגל אליי תמיד השבת:"לא נורא...ממש לא נורא
אז דע לך ידיד
את שהיה לא ניתן להשיב,
אך כאן לפני יום הדין הגדול
אבקש מחילה ...כלום לא היה בזדון.
שנה טובה רק שמחה
רק טוב,
י ד י ד ק ר ו ב.....
תגובות