החזקתי אותך
חזק חזק,
שלא תיפול לי
לעולם.
ישבת לי על הברכיים,
חצי ער, חצי מנומנם.
עיניים נפקחות ושוב נעלמות,
ריסים ארוכים, הפנים שלך,
יפות.
דמעה נוצצת
נותרה לך בקצה העין רטובה,
ונפלה לה על שרוולי ועל הלכי שלך
הרכה.
ואתה, כל כך קטנטן, כזה פעוט
ואני, מביטה בך
ארוכות:
אף קטנטן ומתוק,
שפתים מדהימות, מצוירות כאילו.
כמה שינים לבנבנות להן מבצבצות
ועיניים. עיניים גדולות וירוקות.

נכנסתי אל תוך עינייך המקסימות
ולא רציתי
מהן, להרפות.
רוצה אני לזכור את המבט הזה, את הרגע החתום הזה
 שעל פניך השלוות,
רוצה אני איתך לבכות...

ואתה נרדם לי בידיים
ומתחילות גם לי,
להיעצם העיניים.
נותרתי יושבת ומביטה,
אוחזת בך בשעת לילה מאוחרת,
ואני עייפה.
אבל בכיית, ולא יכולתי לסרב לקול הזה שלך,
מביטה בך כעט ישן
ומלטפת
נושקת לראשך הקט
ובעצב פתאום בך מתבוננת.
אני עוד אתגעגע,לעצמי אני חושבת
"לילה טוב אח שלי מתוק", מניחה אותך במיטתך ולך חרש,
שיר
אני לוחשת.

|מוקדש לאחי הקטן, נתנאל שילו|