הוא מכאיב לה
ולבה נשבר.
היא צועקת
אבל הוא,
לא נמצא שם כבר.

הוא בתוך עולמו
מרביץ לה בחזקה,
עוד סטירה ועוד מכה,
היא מתנפצת לרסיסים
ורק עכשיו הוא הבין
מה בעצם הוא עשה,
לא שלט ברגשותיו
הפך לחיית פרא,
בהמה.

מנסה לאסוף אותה בכל כוחו
רוצה הוא, שתנשק לו,
והיא מפוחדת, רועדת לה
בפינת החדר,
על הרצפה
הוא מתקרב
אבל היא לא רוצה.
לא מצאה חן תגובתה בעינייו
ולבו שוב התמלא ברע,
אין בנפשו שום רגשי אשמה,
אין בנשמתו אפילו טיפה
של חמלה.

והיא מתייפחת, מתחננת, מבקשת,
ואיש לא שומע,
רק היא והוא - מחזיק במותניה,
מחליק אצבעותיו על גופה הכאוב
והיא מתיימרת וצורע בה שוב.
ילדיה מנגד, מביטים בנעשה
והאמא הכואבת
בנפשה היא מדממת,
כואבת את כאב ילדיה
אשר כואבים את הכאב שלה,
בוכים הם על פניה
והיא בוכה בתוך לבה.