[ליצירה]
"אני אוהב אותה כהה
מרה, עם נגיעה של מתיקות.
אני אוהב אותה סמיכה זורמת
עם מידה של אטימות.
את. שותה ומתפרקת לי לחתיכות
כשאני מעביר אצבעי על טיפה שנוטפת.
הרי, טוב לנו יחד, לא?
לכשתסיימי (ייגמר כבר הערב), נחזור אליי לחדר
שם תראי לי כמה
את אוהבת.
שלוק אחרון. נו?
[ליצירה]
הייתי מחליף את המילה "היטבת". במשהו אחר. אולי "טרחת".
חוצמיזה- יש חזרות של מילים. אולי בכוונה ואולי לא. אך הן יותר גורעות ממוסיפות. והנה הן (הגורעות):
"מלפני שנה- חלפה שנה"
"נהגת היטב- היטבת"
"ופעם אחת- לא פעם אחת"
ועוד: אהבתי את נושא קריאת התמרורים ואי- קריאת הכתובת שעליך אך בשורה הראשונה אתה אומר שנהגתם "חזרה". ולמקום שחוזרים אליו, הכתובת כבר ידועה. הלא כן?
ואולי כך יראה:
וכשנסענו
הייתה שתיקה.
אותה שתיקה מלפני שנה
באותו תדר ממש
כאילו
שנה לא חלפה.
ונהגת היטב למרות העייפות
הבחנת בכל הרמזורים
קראת את כל התמרורים
אך לא הפנית ראשך
לבדוק מה איתי
אף לא פעם אחת
טרחת לקרוא
את הכתובת שעלי.
שלך.
תגובות