[ליצירה]
"אני אוהב אותה כהה
מרה, עם נגיעה של מתיקות.
אני אוהב אותה סמיכה זורמת
עם מידה של אטימות.
את. שותה ומתפרקת לי לחתיכות
כשאני מעביר אצבעי על טיפה שנוטפת.
הרי, טוב לנו יחד, לא?
לכשתסיימי (ייגמר כבר הערב), נחזור אליי לחדר
שם תראי לי כמה
את אוהבת.
שלוק אחרון. נו?
[ליצירה]
וכך אני זוכר:
בוא תתקרב, יש לי מתנה. עבורך. לא תדע אם לא תפתח.
פתחתי. דחפתי. יד שלחתי. את בשלך. נמסה. מנסה לעמוד בקצב שהכתבתי. אבל את- לא מרפה ושוב- ושוב. סוערה.
תגובות