[ליצירה]
מזכיר את שירי 1,00 זמר וזמר =)
אהבתי מאוד!
חרוזים מוצלחים!לא נשמעים מאולצים...
הכי אהבתי "מפסגת החרמון" כי אני מחכה לשלג.
ואת החלק האחרון בשיר שיש תקווה, "לא תדעך הלהבה"...
:)
[ליצירה]
-אבל אני מסכימה גם עם ורד אדיב, שאפשר להבין את הצד שלה.... . זה בחלט כואב, שכשאוהבים מישהו ומנסים למלא אותו באהבה שלך...אז הוא מרגיש חנוק עד כדי פסק זמן.... גם אם זה נחוץ. ועדיין לדעתי זה מגעיל לסובב לך את המצפון על האצבע.... .
[ליצירה]
גם אותי זה מצחיק וזה גם מאוד כיפי לעשות מערכונים של זקנים... :) (מנסיון)
כמו שלשפה יש את השנים שלה... אז כיום איפה תראה "סבא גילי" ?? או "סבא אמיר" וכל אלו?... אין כאלו.
בעתיד השמות שלנו יהיו כאלו... אויי... בימים ההם איזה שמות שהם היו קוראים לילדודס שליהם.. הם היו מנסים לחרוז שמות חדישים במקום לקחת את אלו היפים הקיימים, ולפעמים זה נשמע כמו שם שצריך לחפש לו פירוש באנציקלופדייה... ;)
[ליצירה]
רעיון מאוד יפה!.
אך אולי עדיף באמת כהצעת איה, לסווג את זה במונולוג, או לשנות את הכתיבה כדי שיתאים ל"במשפט אחד" כמו למשל- "הפחד הגדול ביותר יכול לנבוע מאדישות, כי ללא הזעזוע מחיי היומיום יש ואולי אין טעם של ממש בחיים".
בהחלט רעיון יפה!
יומשמח :)
תגובות