הפרפסורה מחכה תחת משקוף הדלת,

מנסה שהוא ינופף לה לשלום,

אך היא לא יודעת שאותו היא לא מעניינת,

היא נכנסת לחדר ומתהלכת בחלוקה הלבן,

כאילו היתה בתצוגת אופנה הישר מביתו של היצרן.

הוא יושב שם,

והיא את המזרק מולו מעמידה,

-מבחינתה-

המלאכה הושלמה.

היא מסובבת את עקביה ומפנה גבה לאחור,

את התג היא זורקת,

מבלי לדעת שהמשוגעים מודעים לכך שהתג שלה כנעלם בחול.

אחד המשוגעים,

שעוד לא הבין,

השתכב לו על הרצפה,

ותלה על כותנתו את התג

ורק לאחר דקה,

האסימון נפל,

והוא מבין,

שככה,

גם אצלה זה התחיל.