לורַדים שלי יש ריח סיגריות
כאשר תחבתי אפי
גיליתי כי פועל זר מעשן אותם
מספיג בהם תרבות נכר.
ורדים מעושנים.הוי ארצי!
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא כל כך הבנתי, אשמח להסבר. ואני לא חושבת שהדימוי כל כך מדויק פה - ממתי מעשנים וורדים? [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר לא תקבלי ממני,צר לי.. אשר לתיקון: "פועל זר מעשן אותם"= גורם להם להיות מלאי עשן (כמו שמעשנים בכוורת דבורים..). [ליצירה]
- [ליצירה] יחי הפשיזם...סליחה..היהדות.. עורך יקר..אנא אותי צנזר [ליצירה]
- [ליצירה] אוי לורדים. הכיצד? מאובך העשן או שמא מתחיבת האף?! [ליצירה]
- [ליצירה] הפיזמון נאה בעיני (בית ראשון ואחרון) אבל הבית האמצעי נתן לי תחושת "חרוז-תפוז", משהו קצת מאולץ, מצועצע מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה להתרגש בכל פעם מחדש, ולפעמים אני גם לא בטוחה שאנחנו אמורים. השירים שלך,לעומת זאת, כן מרגשים אותי בכל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר בהחלט, וכתוב יפה. אותו אינסטינקט גולמי עדיין קיים ומשמש אותנו, צריך רק ללמוד לתת לו מקום. ("ללמוד"..כן,יודעת). [ליצירה]
- [ליצירה] "מחשוף ומשאלה צנועה"- מעולה! מין מיקטע מהורהר שמתאר עלילה ספציפית ומציאות כללית באותה מידה, זה נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] "שבת עמים גם יחד" הוא מושג מחריד בעיני. העם היהודי לא נועד להתערב בשאר האומות, אין זה ייעודו. ורק לכשנבין אנחנו את הייחוד בנו, תתגלה בנו הסגולה ונביא גאולה לעולם (כן,גם לאומות, הזקוקות לנו שנהיה "עם לבדד ישכון"). תגיד התנשאות? גזענות? בהחלט. זה חלק מהיהדות. ואני לא מתנצלת על כך. (ובאותה הזדמנות- חפש מאמר בשם "גון לנון והיהודים" שהתפרסם בירחון "תכלת" לפני כמה שנים, רלוונטי להפליא). [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי את "שני סיפורי אהבה קטנים" של החברים של נטאשה. הציניות נחמדה אבל לא מספיק חדה ודוקרת. מהתרשמותי מכתיבתך עד כה, אתה מסוגל ליותר. [ליצירה]
- [ליצירה] זורם ומקסים, עד לבית האחרון שחוטא בהיותו צפוי מדי, מתבקש מדי, לעוס מדי ("עם הנצח לא מפחד.."), והורס את הטעם הטוב בפה המקריא. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ומתוק. אהבתי את "מרחב שתיקתו" ואת היכולת בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת לגרום לי לתחושה המדויקת. מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] איני חובבת הסברים, אך לא יכולה לעמוד בפניך כוכב :-) (ומקווה שלא תתאכזבו מהפשטות): השיר מתייחס לאנשי ים (מלחים או פשוט אנשים הגרים ליד הים), יש בהם רוך ש"אנשים מבחוץ" מתייחסים אליו בשאטה,מתוך חוסר הבנה (אסף- הם משעיטים אותו לעברנו, ואנחנו המשאיטים). וההבטחה? כל מי שיצא לו להיות בחוף בזמן גשם קור ורוח, מבין מה היא. [ליצירה]
תגובות