כל הלילה היא רק מחבקת אותו,

ברכות עדינה ששייכת רק לה,

חיבוקים שבדמם זורם להם,

המון חום ואהבה,

מיימי לא נראו כמותם.

ואז היא עוזבת, באכזריות נוראה,

היא עוזבת למיטתו של אחר.

ומציצה מבט אחרון לעיני,

12/12/01

בודקת שלא יורד יותר מידי דם מפצעיי.

עינייה השתויות נוצצות,

כאילו עוד רגע תחל לבכות.

ושוב בודקת ומילה לא אומרת,

נותנת לישון לבד בלילה קר,

נותנת לליבי למות מוות אכזר.