23/1/02

ושוב אני כותבת לך שיר,

ושוב הוא נשמע כמעט אותו הדבר.

שוב רושמת על אהבתך,

שכה חסרה, רחוקה...

המשיכה הרבה,

שרק אותי מפילה.

איך אני מחזיקה מעמד?

אני אפילו לא יודעת, הכיצד?

כמה קשה זה לאהוב,

ואפילו לא לגעת.

לא לגעת באהבה,

כמו בובה בחלון ראווה.

בלעדייך השמש,

נראיית - כה קטנה.

כשאבקת הפרפרים נגמרת,

ואט אט רחיפתם דועכת.

אבקה שלא נגמרת,

אבקה של אהבה.

לא יודעת לאן אני מרחפת,

לא יודעת לאיזה כיון אני דוהרת.