26/2/2003
מבין כל האנשים השמחים שאני מכירה,
את הבן - אדם הכי עצוב שבו נתקלתי.
הורדת את המסך, שלא יראו את ההצגה.
את השחקנית הראשית,
את הפסימית הניצחית-
בטוחה שסופה של ההצגה הוא טראגי.
החושך המופיע בעינייך - תכלת,
היופי המושך את זרייך - הולך,
קולך הזועק מתנגן בשקט השורר,
כמו בלדה סקוטית שכתב איזה משורר.
פיתחי את מסך ליבך,
הציגי את הצגת חייך,
את השחקנית הראשית,
את האופטימות הנצחית,
שחקנית ששמחה תמיד.