רכבתי פעם אל עבר השקיעה
מישהי מאחורי חיבקה, התפעלנו בשקט
סלעי גרניט עצומים אדומים ושיחי קקטוס
זרקתי סמלית את אקדחי במעבר הנהר
הסוס והאשה צהלו שניהם
היה הטוב והיה הרע והייתי מאושר,
לילה עכשיו מחוץ ל"סלון"
הרוח מצליף טיפות גשם ומטיח בכעס בבוץ
הדלתות חורקות ואני דופק את תחתית הכוס בדלפק הבר
בפעם השלישית או הרביעית
נזכר- כשחזרתי ברגל לבד
את האקדחים כבר לא מצאתי במעבר הנהר.
